לעניין משנתו של הרב

שלום רב.
השאלה הזאת כבר עלתה גם כאן, והתייחסתי אליה גם בספרים. אולי בהמשך אקדיש לזה טור, בגלל שזה חוזר.
בינתיים רק אומר שאתה מניח כמובן מאליו שיהדות צריכה למלא את חיינו ולהקיף אותם, ואני ממש לא בטוח בזה. בהחלט ייתכן שנדרש מאיתנו להיות בני אדם, והקומה היהודית היא רק תוספת חלקית וספציפית.
מעבר לזה, גם אם הייתי מקבל את הנחתך, אם עובדתית איני חושב שיש ביהדות עוד ממדים נוספים, אני לא חושב שלהמציא משהו לא נכון (אמונת חכמים, תמימות, מיסטיקה) ולהשתיל אותו ביהדות (גם אם אתה מבסס זאת על דרישה לענווה) רק כדי לספק תחושות של מה שלדעתי אמור להיות בה, נותן פתרון לבעיה. בניגוד למה שמקובל היום, משמעות אינה משהו שאדם אמור להמציא לעצמו אלא משהו שקיים. המצאת משמעות לא נותנת משמעות. מציאת משמעות כן. ראה על כך בטור 159.
לכן עליך לבחון את הטיעונים שלי ולגבש עמדה לגביהם, האם הם נכונים או לא. מה שהיית רוצה שיהיה כאן או אלו תחושות זה יוצר אצלך, אלו שאלות לא רלוונטיות לבירור כשלעצמו. לכל היותר, אחרי שתגבש עמדה תטפל בתחושות (או בניסוח בוטה יותר: קח כדור).
אגב, איני פוסל תחושות רליגיוזיות. פשוט אין לי כאלה. למי שיש – לבריאות. אני רק לא רואה בהן חשיבות והכרח, וגם לא נוטה לראות אותן כמכשיר להכרת המציאות (תחושות רליגיוזיות יש גם לאתאיסטים. אנחנו בנויים כך). זאת להבדיל מאינטואיציות רוחניות, שיכולות להיות מכשיר להכרת המציאות, אם כי גם לגביו חשוב מאד להיזהר ולבחון אותו היטב (כי הוא דומה מאד לרגש רליגיוזי. ואל תשאל אותי לקריטריון. אין לי. לא הכל שכל מחמיר, כלשונך).