מה היחס הסובייקטיבי לגבי רוצח מכוונות טהורות?
דוגמה: נער גודל בשטיפת מח שכדי לעצור את הטרור הערבי צריך לצאת בתג מחיר וליטול חיים גם של חפים מפשע הוא יוצא עם כוונות טהורות ומבצע את הרצח כשכולו בדביקות וכו'
ברור שמבחינת חברה וציבור אנו אמורים להכניס בנאדם כזה לצינוק לכל חייו, השאלה מבחינה סובייקטיבית אם יש לי אפשרות לעזור לו האם ראוי לי לעשות זאת כי אחרי הכל הוא היה מונע נטו מכוונות טהורות?
(אבקש לא להחזיר לי תשובה: גם היטלר רצח מליוני אנשים מכוונות טהורות. אבקש לנמק את ההתייחסות שלנו כלפי רוצח מכוונות טהורות יהיה מי שיהיה)
לא הבנתי מה פירוש לעזור לו? השיפוט כלפי נעשה על פי המניעים שלו, ואם הוא אכן בטוח שכך ראוי לנהוג אז הוא לא אשם. כמובן שמניעה עדיין יש להפעיל לגביו.
אז איך אני אמור לשפוט אותו? כרוצח מבחיל או כתמים ו"טועה"?
(ברור שדינו כלא ומניעה מהישנות המעשה)
כתבתי. לכתוב שוב?
אתה מסיק שהוא לא "אשם", אני כשלעצמי מסכים איתך
אך איך נוכל לקבל זאת אם זה יהיה רוצח סדרתי שעבור טהרת הגזע הוא חייב לרצוח אלפי אנשים איך נוכל לדון אותו כלא אשם? (לדוגמה לו הייתי נפגש איתו בכלא היה ראוי לי לחייך ולשאול בשלומו ולהסתחבק איתו כי הוא לא אשם וגם יש עליו מניעה כי הוא עצור)
חסר לי בהבנה. תודה
ביקשת ממני לא לענות לך שהיטלר גם רצח מיליונים, וכעת אתה אומר לי משהו דומה מאד.
אתה לא חייב להסתחבק עם אף אחד. כל אחד והטעם שלו. גם אני לא נוטה להסתחבק עם אנשים שעושים מעשים נוראים לשיטתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer