מידת סדום

אבל כל שירות/רכוש שאני "מוותר" עליו ,יכולתי באופן תיאורטי להרוויח ממנו כסף בצורה כלשהי. גם במקרים שהגמרא מדברת עליהם אני יכול פשוט לדרוש מהשני כסף עבור הוויתור שלי.

יכולת תיאורטית, אבל זה החילוק בין קיימא לאגרא ולא קיימא לאגרא. אם היית מעמיד את החצר לשכירות לפני שהגיע הלקוח הראית שבדעתך להרוויח ממנה ואז זה בסדר. אבל אם אתה לא מתכונן לעשות זאת, ורק כשבא הלקוח אתה פתאום רוצה ממנו כסף (לפחת אחרי שהוא גר בחצר. יש מהראשונים שמעמידים רק בזה), זו מידת סדום. כסף שלא בנית עליו מראש אבל נקלעה לידך האפשרות לסחוט ממישהו שזקוק לזה. ושוב, מידת סדום היא לא עיקרון משפטי-הלכתי אלא מטא הלכתי. מעיקר הדין מידת סדום הוא עניין מוסרי גרידא, רק יש תקנת חכמים לכפות על מידת סדום, כלומר להכניס את המוסר לדין במקרה זה.

אז עכשיו אני מבין את הקריטריונים אבל הם עדיין נראים לא הוגנים. אם יש לי בעלות על מוצר ויש לי הזדמנות להרוויח ממנו למה נותנים עדיפות דווקא לבן אדם שאין לו שום חזקה על המוצר? דווקא זה נראה לי ניצול.

כיון שאצלו הצורך כבר קיים כעת ואצלך במצב הנוכחי אין כוונת רווח. זהו מצב אסימטרי.

גם הצורך שלי להרוויח כסף קיים, אבל לא הייתי מודע לאפשרות להרוויח כסף מהמוצר.

זה לא נכון מדובר שהחלטת לא להרוויח כסף מהחצר שלך. כן היית מודע לאפשרות לעשות זאת. אם לא היית מודע לאפשרות להרוויח כסף אולי באמת זה יהיה מותר כי ההחלטה שלך מעיקרא בוססה על טעות.

אז לסיכום- כופים על מידת סדום כאשר הרצון שלי להרוויח מתעורר רק כאשר נוצר צורך אצל השני (ולא נגרם לי נזק מהשימוש)?

נכון. ולאור הערתך הייתי אולי מוסיף גם שהיית מודע מראש לאפשרות לעשות רווח וויתרת עליה. אם לא היית מודע יש לדון אולי מותר לך לנסות להרוויח אחרי שהדבר בא לידיעתך.

תודה

האם אפליית מחירים גם נחשבת מידת סדום?

לא הבנתי

האם להפלות צרכן במחיר כי אני יודע שהוא ספציפית יהיה מוכן לשלם מחיר גבוה יותר נחשבת מידת סדום?

בהחלט לא. תמיד יש לו ברירה לא לקנות. אם זה מעל שישית ויש מחיר שוק תהיה כאן אונאה.