ממרים פ"ב‎

ע' שאל לפני 4 שנים

שלום וכט"ס
קראתי בכל לב בסה"ק מהלכים בין העומדים (עמ' 255 והלאה) את פירושך להלכות ממרים פ"ב ונראה לי שיש דבר חדש שמשנה את התמונה לגמרי. מכיון שאני יודע שעסקת בזה רבות אני כותב מיראה.
בפרק א' הרמב"ם מציין שלוש קטגוריות (ולא שתים)
1. דברים שלמדו אותם מפי השמועה – מקובלים ממשה.
2. למדו אותם מדעתם באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהם.
3. סייג לתורה – גזרות, תקנות ומנהגות.
 
בתחילת פרק ב' הרמב"ם מתייחס רק לשתי הקטגוריות האחרונות. בהלכה א' הרמב"ם מתייחס לקטגוריה ב' (ולא א'!) ושם לא צריך בי"ד גדול בחכמה ובמנין, בהלכה ב' הרמב"ם מתייחס לקטגוריה ג' ושם הרמב"ם מבחין בין פשט ולא פשט ובין עשה לל"ת (כך נ"ל ולא כמ"ש שם בהערה 10 שכן בפ"א הרמב"ם כולל בפירוש גזרות, תקנות ומנהגות במונח 'סייג'). 
וכאן הוא העיקר: בהלכה ד' הרמב"ם עושה ק"ו מקטגוריה א' ולא מקטגוריה ב' ולכן הדברים פשוטים ולא נדרש לכאורה הפלפול שבעמודים 263-4 ! יוצא שהלכות המקובלות ממשה, אי אפשר לשנות כלל, בין בטל הטעם ובין לא בטל (ע"ע קרבנות), והאפשרות היחידה היא עקירה "לפי שעה" שאינה הקפאה שיכולה להישאר לדורות כשאילת שלום בשם או כתיבת תושב"ע אלא עניין נקודתי כהתמודדות עם מטיחי נשותיהם בתאנה "על דרך סתימת פרצה" (מו"נ ג,מא).  
 
יש בנותן טעם להביא את דברי מהר"ץ חיות בספרו תורת נביאים פ"ו: "הנה חידש לנו מרן (בכס"מ נדרים ג,ט) דין חדש דאע"ג דמיגדר מילתא אינו רק לשעה מ"מ אם הסיבה שהניע לחז"ל בתחילת עקירה עדיין במקומה עומדת בלי הפסק שוב גם המסובב הולך בלי הפסק ועיין בתשובת הרשב"א סי' קכ"ז …".
 
את הנ"ל כתבתי לפני התפילה. בתפילת החצרות שלנו, אינתה ספרייתי לידי שו"ת בנין אב של הרב בקשי דורון, ובח"א חח"מ סימן סט הרב זצ"ל מתייחס לסוגיה זו ודבריו גרמו לי להבנה מחודשת שאפשר שעולה ממכלול דבריך באותו פרק בספר. החילוק בין חקיקה לפרשנות (הלכה א' וב') קשור לקריטריון הנכונות – פשט בכל ישראל. בהלכה א' הרמב"ם מתייחס ללימוד מהתורה שהוא נכון ומחייב מצד עצמו ללא קשר לאם פשט בכל ישראל או לא, ולכן אם לדעת הבי"ד המאוחר מקורו בהבנה מוטעית הוא סותר את הטעם. לעומת זאת, בסייג לתורה שאמור להתכתב על המציאות – אם הבי"ד גזרו ופשט בכל ישראל, הרי שהבי"ד הראשון לא טעה בהתכתבות עם המציאות (-אחרת זה לא היה פושט) ולכן אם הבי"ד המאוחר רוצה לבטל דבר שפשט – צריך להיות גדול בחכמה ובמנין מהראשון, כי לבטל דבר שפשט הוא ענין שדורש יישוב הדעת כדי שהעם לא יסבור שאין התורה מאת השם (מו"נ שם). ועוד מגביל הרמב"ם בהלכה ג' שבגזרה של ל"ת שפשטה בכל ישראל – אין בי"ד יכול לבטל אע"פ שגדול מהראשון בחכמה ובמנין, אולי מכיון שלהתיר איסור הוא דבר שקשה לציבור לעכל.
 
בברכה,

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 4 שנים

שלום ומועדים לשמחה.
שמחתי לקבל את ד"ק דמר. 
לעצם דבריך, אני גם חושב שאין אפשרות לשנות דברים שמקובלים למשה מסיני. היכן כתבתי אחרת?
ברור שברפ"ב הרמב"ם עוסק בהלכות שנלמדות מדרשות ובה"ב שם הוא עוסק בגזירות דרבנן. וכי כתבתי אחרת? ומה שכתבתי בהערה 10 בעינו עומד. לא חילקתי שם בין לאו לעשה אלא בין שני סוגי גזירות ותקנות.
לגבי הקו"ח שבה"ד, לא הבנתי את הערתו דמר. הרי שם מדובר על כלל דיני תורה ולא רק על דברים מקובלים. מה קשה בזה? ועיקרה לפי שעה אינה מנוגדת לכך שהיא נשארת תקפה לעולם (כל עוד לא ביטלוה). מה מקום לחלק בין עקירה לשעה לבין הקפאה. בעיניי שני אלו הם אותו דבר: פעילויות של בי"ד שלא מן הדין.

ע' הגיב לפני 4 שנים

חגים וזמנים לששון,

א. בראש עמוד 263 כתבת שלכאורה הק"ו מופרך שכן בהלכות הראשונות הרמב"ם כתב שהלכות דאורייתא קלות לשינוי מהלכות דרבנן. על זה הערתי שהק"ו אינו מופרך כלל שכן הוא ק"ו מהלכות מקובלות ממשה – קטגוריה א' הנ"ל ולא קטגוריה ב'. ממילא התשובה שנתת לשאלת הק"ו המופרך אינה נצרכת לכאורה. יש מנגנון אחד של שינוי ומנגנון אחר של הוראת שעה שרלוונטי לכל שלוש הקטגוריות ואין ראיה שהוראת שעה זו יכולה להיות קבועה. ממילא אין מנגנון לשינוי הלכות בזה"ז אם אין סנהדרין.

ב. בהערה 10 כתבת: יש תקנות שהן הרחבות של דיני תורה ולא משום סייג. עכל"ק. ועל זה הערתי שגם הרחבות אלה כלל הרמב"ם במושג "סייג" שכן כתב בפ"א ה"ב: "ואחד דברים שעשו אותן סיג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות".

ג. עוד הערתי שאפשר להשלים את ההסבר שנתת בפיסקה האחרונה שבעמ' 258, שבשינוי הלכות שנלמדו במידות שהתורה נדרשת בהן, הבי"ד המאוחר סובר שהמוקדם טעה ואילו בשינוי סייגים, הבי"ד הראשון ודאי לא טעה שכן סייגו פשט בכל ישראל ולכן כדי לשנות נדרש בי"ד גדול בחכמה ובמניין.

חג שמח,

מיכי צוות הגיב לפני 4 שנים

א. אז חזרנו לטענתי. מדובר בהקפאה ועושים קו"ח מהלכות דאורייתא להלכות דרבנן. ממילא אין צורך להבחין בין סוגי הלכות דאורייתא שונים. כאמור, הוראת שעה והקפאה הן היינו הך.
ב. אבל ההרחבות הללו לא בהכרח כלולות בסייגות ולא בתקנות וגזירות.
ג. לא הכרחי. גם אם סייג כלשהו פשט זה לא אומר שהוא נכון ונצרך. זה רק אומר שהציבור קיבל אותו.
חן חן,

השאר תגובה

Back to top button