מצוה לדורות

חן חן
האם יכל הרמב"ם לחדד הדברים גם על ידי קריאת שמע או מילה הנ"ל
ודאי שלא. הם עדיין נוהגים בכל דור ודור אצל מי שלא קרא עדיין קריאת שמע וכן מי שעדיין לא מל. ואינו דומה למצוה שאינה יכולה להתקיים לדורות הבאים.

בדיוק. לכן הוא מביא את עמלק ששם זה הכי מחודד. הוא אשרכתבתי. מילה וק"ש הן רקרדוגמאות שלי לעיקרון שהגעה לתכלית אינה סוף התחולה.

כת׳׳ר שליט׳׳א לא ענה לשאלתי. הדוגמאות של מילה וק׳׳ש אינם נכונות. כי הם לא הגיעו לתכליתם כלל עד סוף כל הדורות. אצל אנשים אחרים במילה, ובק׳׳ש בכל יום ויום מתחדש החיוב על האדם.
מ׳׳מ קבלתי את דבריו שאכן אין כוונת הרמב׳׳ם להביא ראיה אלא רק לחדד את הדברים. אך גם בחידוד של דברים צריך להיות הדבר שממנו מחדד את הענין כדבר פשוט גם לדעת החולק עליו בשבעה עממים, כשיטת הבה׳׳ג בשעה עממין שלא מנה אותה כמצוה מטעם שאינה לדורות כפי שהבין הרמב׳׳ם בדעתו. ואם כן כנראה שבעמלק זה פשוט גם לבה׳׳ג ועל כן שפיר הוכיח משם כנגדו.

ומענין לענין באותו ענין. רצוני לדעת איך מבין כת׳׳ר שלי׳ את כוונת הרמב׳׳ם שכותב שם. כמה פעמים, אבל נוג הוא בכל דור ודר באם יתאפשר הדבר או ימצא האפשרות וכו׳. האם כונתו היא גם למצב שלאחר שהגיע המצוה לסיומה ותכליתה כמו לעתיד שהקב׳׳ה יגמור עם העמלקים. אף שאין מציאות כזו, שהרי כבר גמר את כולם, או שכוונתו על הזמן של קודם לכן. וזה משנה את כל ההבנה בדברי הרמב׳׳ם, וכל כן אני מסופק בכוונתו.
ועוד נקודה. ראיתי בחיבורו על השורשים שציין. וחן חן לו על הידיעה הנפלאה של תשובת בן הרמב׳׳ם לרבי דניאל. ושם כותב רבנו אברהם גם כלפי שבעה עממים לאחר שאבד זכרם שאם ימצא אחד מהם חייבים להורגו. וזה פלא בעיני, הרי כבר ביארו רבים מדברי הרמב׳׳ם שכתב שכבר אבד זכרם רק כלפי שבעה עממים ולא כלפי עמלק, שמוכח שהמצוה כלפי שבעה עממים היא באיבוד שם העם. ושוב אחר כך אין מקום למצוה. וגם אם ימצא אחד מהם, אין מצוה כי המצוה היא לא כנגד יחידים אלא כנגד העם והאומה דלא כמו בעמלק, ואם כן כיצד כותב בנו שיהי׳ חיוב להורגו בתורת יחיד. והרי הרמב׳׳ם עצמו לא כתב כן בידו החזקה שאם בא לידו אחד מהם ולא הרגו שביטל מצוה כמו שכתב החינוך דפליג עליו בזה.
נשמח לשמוע דעתו הרמה בענין סבוך זה.

כבוד תורתי לא מבין את טענתך. כבר כתבתי שמילה וק"ש הן דוגמאות לרעיון שכשסיימת את המצווה אין זה אומר שהיא זמנית. בפרט מילה, שביחס לאדם מסוים היא נגמרת במעשה אחד (שלא כמו ק"ש). אבל נדמה לי שמיצינו את הפלפול הזה. הרעיון ברור.
כפי שהסברתי במאמר בשורשים, לדעתי כוונת הרמב"ם היא גם לעתיד לבוא כשהמצווה תגיע לתכליתה. הוא כותב להדיא שגם אם חיסלנו את כל העמלקים (לא כמו היום שהם רק נעלמו) עדיין זו מצווה שנוהגת לדורות.
דעתי הרמה בעניין היא שר' אברהם כנראה הבין שגם בשבעה עממין זו מצווה על כל יחיד. זה שרבים ביארו אחרת לא מחייב אותו. אבל זו באמת נקודה שולית, שכן הוא מדבר על העיקרון. נניח שזו מצווה להרוג כל יחיד, אזי גם כשנעלם זכרם אין זה אומר שהמצווה בטלה. אם יימצא אחד מהם המצווה תחזור. לחילופין, אם תימצא קהילה של יבוסים המצווה תהיה קיימת לגביהם. זו המחשה של הרעיון שבשורש, בלי קשר לפרטים ההלכתיים.
מחילה על האירוניה לגבי התארים. לא ניחא לי בהם.

חן חן על מענהו אתה חזק אתה