משל העיוור של קרנפ מכשיל את עצמו

 
שלום וברכה לרב לילה טוב, בסוף השיעור רציתי להצביע על טיעון סתירתי ממש במשנתו של קרנפ. הייתי לא ברור, אמרתי נציג את זה בצורה ברורה יותר.
קרנפ תקף את הגישה שיש מושגים שלא נתפסים אצלנו, ואע"פ כן הם כן קיימים..
הוא הציג את הערעור לדבריו, שאולי *יש ישות שיודעת כל, שיכולה למסור לנו אינפורמציה על המושג הזה (ומה שאומר שזה קיים גם בלי אישור שלנו), ואז המושג כן קיים*, אע"פ שאין לנו יכולת לקלוט בהכרה שלנו אותו. (בדיוק כמו עיוור שחוש הראיה שלו לא פועל, אבל אדם חיצוני שרואה, יכול להצביע על קיום של חפצים).
 
אח"כ הוא ניסה להפריך את הערעור הזה, בכך שאמר שבמשל העיוור.. הסוג אינפורמציה שנמסרה לעיוור, יכולה לקבל סיוע מחושים אחרים (כגון מישוש). ולכן זה מובן למה העיוור יכול לקבל את מערכת הראייה של חבר שלו כדבר תקף, כי הוא הצליח לאשש זאת פעם.
 
אבל פה אצלנו, אין אפשרות לאמץ מושג מטא-פיזי בשום קנה מידה תפיסתי. לכן גם אם ישות כזאת תספר לנו על מושג חדש שכזה, אנחנו לא יכולים לקבלו.
 
הביקורת שלי, היא שקרנפ משתמש במדע כדבר קביל, הוא עושה את זה בצורה רציונליסטית מובהקת (כמו שהרב הרחיב יפה בפגישה). אם כך, אכן התחדש לקרנפ מושג רציונליסטי.
אז לשיטתו שלו, למה לא נקבל את כל הארסנל הרציונליסטי (מטאפיזי), בדיוק כמו שהעיוור ייקבל אמון באנשים רואים, לאחר שיתאשש פעם א' (על ידי חוש המישוש שלו) מכאן ואילך זה מושג קביל.
ייתכן וכתבתי לא ברור דיו, אבל עקרונית זה הסתירה שרציתי להצביע (זו לא רק סתירה אפריורית על המשנה של הפוזיטיביזם הלוגי, אלא זו סתירה מתוך הגיגיו שלו, על שיטתו) עם משל העיוור.