נידוי רבי אליעזר

אוקיי. אבל הטענה של חכמים היא שללא קשר לתוקף אמיתות ונכונות הטענה יש עיקרון של "אחרי רבים להטות" ומה עונה על זה רבי אליעזר. כי משמע שאף אם זה טעות אז צריך ללכת אחר הרוב.
וגם אם אפשר להתייחס לפשר התגובה הרדיקלית של חכמים בכך ששרפו טהרות.
גם מה שהרב כצב שרבי עקיבא בא אליו לפני כן , איפה זה כתוב? הלא בגמרא שם מבואר שרבי אליעזר אמר לו שלך קשה משלהם שאילו שמשתני היית למד תורה הרבה

במאמרי על "בו ביום" (שמהווה פרולוג למהלכים בין העומדים) עמדתי על הנקודות הללו. היה שם ויכוח עקרוני ולא ויכוח על תנור:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%9B%D7%90-%D7%93%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%9F-%D7%91%D7%95-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%90-%D7%94%D7%95%D7%94-%D7%99
תוכל לראות שם הכל.

אגב, ראיתי בירושלמי מועד קטן ג,א ששואל וכי רבי אליעזר לא ידע הדין של אחרי רבים להטות ועונה שלא הקפיד רבי אליעזר אלא על ששרפו טהרותיו בפניו. ורציתי להבין, הרי הם שרפו את טהרותיו בסוף הסיפור,לאחר שנגמר הויכוח ןהוא הרי חלק עליהם עוד לפני אז מדוע מלכתחילה הוא חלק לפני שהיתה הסיבה ששרפו טהרותיו? ב. מה שייכת ההקפדה שלו על מעשה לא הגון שלהם בעיניו לכך שהוא מרשה לעצמו לחלוק עליהם ובכך לעבור על הדין של אחרי רבים להטות?

ייתכן שבירושלמי גרסת המעשה הייתה בסדר שונה.
יש מצב שבו אדם לא מקבל את מרות הרוב, אם נהגו בו שלא כהוגן. אם הסנהדרין מורכבת מצדוקים למשל, לא יקבלו את פסיקותיה. אולי זה אפילו נכנס בתוך בשיטה שהחובה לשמוע היא כש"אומרים לך על ימין שהוא ימין", אבל לא על ימין שהוא שמאל.

נראה לי שזה קצת שונה. בסנהדרין שמורכבת מצדוקים יש בעיה מהותית בפסקים שלהם, כי זה שהם צדוקים מהווה אינדיקציה לכך שהם לא פוסקים על פי התורה, לכן אין אף מחוייבות כלפיהם, כלפיהם לא נאמר" אחרי רבים". מה שאין כן בחכמים שנחלקו על רבי אליעזר אין דופי מהותי אלא אולי לכל היותר התנהגותי. זה ודאי לא קשור לתוקף הפסק ונכונותו. (כעין דברי הבית יוסף בכללי התלמוד על עירובין יג: שהתקשה מה בכך שב"ה נוחין ועלובין וכו ותירץ שזה אינדיקציה לכך שהם צודקים אבל מצד המידות והאופי אין קשר לנכונות הפסק. הרב האריך בזה גם בשיעור על הלכה סובלנית בבר אילן וגם בנספח לאמת ולא יציב) אם כן נדרש מר"א להיות יותר רציונאלי ופחות אמוציונאלי ולא לחלוק עליהם

ברור שזה קצת שונה, ועדיין אני טוען שאולי ר"א חשב שזה מספיק דומה כדי לא לציית לרוב. כאשר הפסק נכון ומתקבל על ידי אנשים לא הגונים יש מקום לסברא שאין לציית לו. בוודאי אם לדעתי (=ר"א) הוא לא נכון.

אגב, הרמב"ן העלה אפשרות הפוכה שרבי יהושוע אמר שתנור מטמא על פי קבלה שבידו ודווקא רבי אליעזר ערער על כך מסברא. "ואפשר שהיו אומרים (- דבריהם) מפי השמועה (- הקבלה), והוא אומר כך הוא בעיני (- וחלק עליהם), ולפיכך לא קיבלו ממנו כל ראיות שבעולם, ואילו הורה למעשה בזמן הבית, היה נעשה זקן ממרא, לפיכך החמירו עליו וברכוהו עכ"ל והובא בנמוק"י.

מעניין. אבל צע"ק מהגמרא שר"א לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. די ברור שהפשט הוא הפוך.

בכל אופן, גם לפי הנמוק"י רואים שהם לא הסתמכו על המסורת שלהם אלא על היותם רוב. לולא זה היו מקבלים את ערעורו של ר"א.

אם כבר , אז הוא גם אמר דברים שלא שמעתן אוזן מעולם (וגם לפי הביאור של הרב קוק באיגרת לסוכוטשובער עדיין אלו דברים שהחכמים החולקים עליו לא ידעו… כך שנראה לי שקשה להביא ראיה מזה שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו