עזיבה למקרים
רציתי לשאלך האם הדיעה המובאת בראשונים ובאחרונים
שיש עונש מאת הבורא להיעזב למקרים ואז יתכן שימות או לא ימות בלי שום השגחה, כדגי הים
האם זה הגיוני פילוסופית או מוסרית?
ידוע לי תפיסתך שבכלל כולם משולחים למקרה, אבל אני שואל בתקופה שהבורא היה כן מתערב לשיטתם איך פילוסופים כאלה מוסריים
הביעו דיעה כזו על הבורא? (נא לא לענות לי לשאול אותם, חוץ מזה שזה בעייתי, אלא פשוט אני שואלך בתור פילוסוף רציני מה התובנה שלך בזה?)
לא הבנתי את השאלה. כעונש הוא משאיר אותם לנפשם ללא השגחה שלו.
אבל השופט כל הארץ לא יעשה משפט, אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא.
יתכן שרשע קטן שנשלך למקרה יקבל נזק הרבה יותר מרשע גדול שנשלך למקרה, איפה הצדק? מה ההגיון פה
לא רואה בעיה. יקרה לו מה שיקרה. הקב"ה ניתק איתו את הקשר.
לא מבין איך זה נתפס לך שלא אכפת לבורא
שלא יהיה פה צדק, האם בין רשעים לדרגותיהם השונות
לא אמור להיות צדק בגודל העונש לפי רמת הרשעות,
למה אינך רואה בזה בעיה.
הרי בודאי במלכותא דארעא היית רואה בזה בעיה, שלא יהיה צדק בזה, וא"כ כש"כ בבורא,
וד"א גם אם משום מה תענה לי שגם במלכותא דארעא אתה לא רואה בזה בעיה אם ינהגו כך.
אז אנא באר,
הרי כמו שבין צדיקים צריך לתת גמול לפי המעשים, גם ברשעים הגמול צריך להיות לפי המעשים?
תודה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer