על המחויבות לקב"ה
האם דילמת אות'יפרון רלוונטית לשאלת המחוייבות לקב"ה, כי אם המוסר- ז"א- הטוב, הרע, הצדק וכו' הם יישים שהקב"ה גם 'כפוף' להם ('השופט כל הארץ לא יעשה משפט') אז אולי החובה שאני מרגיש לא לעשות רע מכיוון שהוא רע, היא לא דוג' למחויבות הכללית לדבר ה', אלא דווקא ליישים האלה, ולא יהיה ניתן להשליך מזה על איסור שעטנז…? (זה בניגוד לאפשרות שהטוב הוא טוב כי אלוקים ציווה עליו- שאז אין שאלה…)
שוב אחזור שהבאתי דוגמה ולא ראיה. דוגמה היא תמיד טובה. טענתי היא שאם אתה חש מחויבות כזאת יש לה בסיס ואין צורך להיות מוטרד מהיעדר הבסיס (כל בסיס מבוסס גם הוא על תחושה ראשונית).
לא גרעה תחושת המחויבות כלפי הקב"ה מתחושת המחויבות כלפי המוסר. אפילו נניח שהמוסר קודם לקב"ה במובן כלשהו, מדוע שזו לא תהיה דוגמה טובה לכך שתחושת המחויבות מחייבת?
לגבי השאלה על אותיפרון, לדעתי היא חסרת משמעות. אין דבר כזה לפני הקב"ה ובלי הקב"ה. בלעדיו אין עולם ואין בני אדם, אז מה המשמעות של מחויבות מוסרית במצב כזה? מחויבות של מי? המשמעות היחידה יכולה להיות בשאלה האם הוא יכול לברוא עולם בלי חיובי מוסר, וכאן התשובה היא כנראה כן. אמנם יש מקום לטענה שבעולם כזה לא יחושו בחיוב מוסרי אבל הוא עדיין יהיה תקף. אבל זו אמירה תיאורטית ולא מאד מעניינת.
הרב, רק עכשיו הספקתי לקרוא את התשובה שלך. קודם כל תודה רבה.
דבר שני, עדיין יש לי שאלה קטנה, הרב אמר שהמוסר הוא רק דוג לתחושת מחוייבות. אבל אם נניח לרגע שהמוסר וההלכה מנותקים- אז אמנם אין לי בעיה עם המחוייבות המוסרית- שאליה אני מרגיש תחושת מחויבות, הבעיה היא המחוייבות להלכה, מה אני עושה אם אותה אני לא מרגיש…?
לחוש את המחויבות המוסרית אין פירושו לחוש שזה מחייב וזהו. הרי בלי אלוהים אין מוסר (כמו במחברת הרביעית שלי בח"ג). לכן בבסיסה זו מחויבות למוסר כי אלוהים ציווה. אאבל הוא ציווה גם את ההלכה. אז מה ההבדל? מי שמחויב לזה מחויב גם לזה (לכל ציווייו).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer