על זהירות פילוסופית
שלום רב לרב, זיהיתי (לענ"ד) כשל מסויים, שנראה לי משותף לדקארט, ברקלי ולרב,
מה בעצם דקרט מוכיח? הוא לא מוכיח שקיים "אני", אלא רק שאני לא יכול לחשוב מחשבה שמניחה את אי קיומו של האני, מחשבה ששוללת את האני היא מחוץ לגדר ההכרה, וכן ברקלי, הוא רק אומר שאנחנו לא יכולים להעלות על דעתינו קיום מחוץ לדעת, כי אם העלינו אותו על דעתינו, ממילא הוא עלה בדעה…
וכן לרב, העיקרון של הרב ש'הכל לוגיקה' (סינטתית, כמובן), לא אומר דבר על המציאות, הוא רק טוען (ותקן אותי על טעותי) שאנחנו לא יכולים לחשוב בצורה לא-לוגית…
למה אני חופר על הנק' הלכאורה זוטרה הזו? כי אז, דברים שאנו מציבים כמחוץ להכרה שלנו, לא כפופים לחוקי הכרתינו, סתם דוגמא, אלקים, הוא מחוץ להכרתינו, ולכן עליו לא חלים חוקי הלוגיקה, כמובן שאנו לא יכולים לתפוס את אחדות הניגודים שבו כי בענינו זה נונסנס, אך זה לא אומר כלום עליו, זה רק אומר על המושג שלו הנתפס ברוחינו.
ואז גם אם אדם כלשהוא יבוא ויטען על חשיבה לא לוגית, (עי' פסקא יפיפיה על זה בשמונה קבצים קובץ ז' מא), אנחנו כן נטה לכך אוזן ונבחן זאת לגופו, כי המגבלה הלוגית היא רק בהכרתינו, ולא בלתי סביר שאפשר להרחיב את גבולות ההכרה ע"י טכניקות מסויימות…
בברכת "כי לא מחשבותי מחשבותיכם", אשמח לחוות דעת קדשו…
מריו (נ.ב. איך נפלו גיבורים?! תתחדש על ציטוט הראי"ה החדש, מסתבר שכך היא גאולתן של ישראל, אך בסוף, אור תורת הרב זצ"ל מופיע אפילו על פרטי האתרים היותר צרי מוחין שביהדות…)
שלום מריו.
גם האמירה שלך בסוף הוא נונסנס שהרי בהכרתנו ובלשוננו אי אפשר לדבר על מה שמחוצה לו. לכן גם האמירה שיש משהו כזה היא נונסנס. כשלעצמי איני מטה אוזן לשמוע דברי נונסנס, אבל זה כמובן עניין של טעם. הנה, למשל דבריך שהם נונסנס גמור (כי הם עוסקים במה שמחוץ למחשבה) היטיתי להם אוזן (רק לא הבנתי מאומה כמובן, וגם אתה לא – כמובן).
מעבר לזה, עליך להבחין בין "מחוץ להכרתנו" לבין "מחוץ למחשבותינו". "מחוץ למחשבותינו" הוא ביטוי אוקסימורוני שהרי הוא עצמו מעלה במחשבה שלנו את מה שמחוצה לה. ובזה תבין מדוע דברי הרב מופיעים בדף הראשון באתר דילי (על אף שהוא מאתרים היותר צרי מוחין שביהדות).
אני מניח שזה תלוי בשאלה אחרת, האם הרחבת ההכרה היא מן הנמנע?
כי אם אני לא מגדיר את חוקי הלוגיקה כישים קוסמיים, אלא כישים הכרתיים, אז אם אני מכיר בטכניקות המאפשרות להרחיב את ההכרה (ואני מכוון לאמצעים מיסטיים, גם אם הרב לא חשוד, וחף מכל מכל הבל המתיימר להציג את עצמו כמיסטי, אני בטוח שהוא לא ייתן לשיקולים אישיים להתערב בדיון הלוגי), אני יכול לפחות להאמין לאדם שטוען שהוא הכיר בצורה נבדלת מהכרתינו (אמונה מהסוג של אמונה לנביא)…
האם לרב יש נימוקים הגיוניים (מעבר לאינטואיציה מערבית-מדעית בריאה) לפסול כל טענה הטוענת לעל-הכרה? (כמו זן, בודהה, טאו, גילוי אליהו ונבואה?)
אתן דוג' יותר קונקרטית ע"מ שלא אאשם בדיבורי סרק הבל ונונ'…
אדם טוען שברור לו שהוא בוחר, מצד שני ברור לו שה' יודע-כל-כולל-הכל (היינו כולל עתיד היינו ידע העתיד קיים), אם חוקי הלוגיקה הם יש שגם ה' עצמו כפוף להם, זה פרדוקס, ואתה צריך לבחור צד (עי' ערך הרב מיכאל אברהם), אבל אם זה מגבלה הכרתית שלי, אני מרים ידיים, ומודה במוגבלותי, אני לא יכול להכיר-לדעת-לתפוס את אחדות הניגודים, אבל זה לא אומר שאני צריך לבחור צד.
(ובנוגע לחוץ-הכרה, והגדרת אלוקות עי' מאמר ייסורים ממרקים, "כל הגדרה באלוקות מביאה לידי כפירה…")
חוקי הלוגיקה אינם יישים קוסמים ולא יישים בהכרה. הם לא יישים בכלל. ראה כאן:
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%9B%D7%A4%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A7%D7%94/
רק שאלה אחרונה-האם הרב יכול להגדיר לי מהם חוקי הלוגיקה (או שזה מושג היסוד שאותו הרב לא מגדיר)? הגדרה פשוטה, של משפט.
מה שהכרחי אפריורית (נכון יותר: אנליטית).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer