על חטא עץ הדעת

רוסו והובס (ולוק בעקבותיו) גם כתבו משלים על 'האדם הקדמון', הפוכים בתכלית… הראשון תיאר גן עדן ושלווה, והשני מלחמת הכל בכל… מה שמבטא עמדותם לגבי טבע האדם: הראשון האמין בכוחה של הרציונליות להביאו לעשות את הדבר הנכון, והשניים הרבה יותר ספקנים ושמרניים….

גם היהדות והנצרות התווכחו על המשמעות של החטא הראשון… השניה ראתה בו חטא קדמון ששיקע את האדם בחטא, ממנו יכול להיגאל רק על ידי חסד האל… השניה קידמה את לידת קין והבל, כך שהחטא אינו כה מהותי…
האם אפשר ללמוד על קורלציה יהדות-רוסו-אמונה בטוב האדם, לעומת נצרות-הונס-פסימיזם לגבי טבעו החוטא של האדם?

יצחק שלום.
אומר לך את האמת, סוג השאלות הזה מאד לא חביב עליי. מה איכפת לי מה כותב פלוני או אלמוני? בדוק את הטיעונים וחשוב בעצמך. אם תגיע למסקנה שהאדם טוב מטבעו אז זו מסקנתך גם אם ה"יהדות" אומרת אחרת. ואם זו לא מסקנתך, אז היא לא גם אם ה"יהדות" כן אומרת את זה. ואם אין לך מסקנה – אז אין, גם אם לכל העולם כולו יש מסקנה כזו או אחרת. ובכלל, למה השאלה הזאת חשובה? אני אפילו לא בטוח שהיא מוגדרת היטב (מה פירוש "רע מטבעו": שבהכרח יחטא? שיש סיכוי X שהוא יחטא? מהו X?) אלו פטומי מילי בעלמא.
ולבסוף, מה זה בכלל ה"יהדות" הזאת? כל הוגה כותב מהגיגי ליבו, ואין שום ערך מוסף בזה שמישהו, חכם ככל שיהיה, כתב כך או אחרת. ובפרט לגבי שאלות שבעובדה (לכאורה זו שאלה שבעובדה, עד כמה שיש לה בכלל משמעות) אין שום רלוונטיות מה סבורה היהדות או הנצרות או הבודהיזם. השאלה מה העובדה הנכונה.

אחלה שאלות מעניינות,

הרב כבר ענה אבל בכל זאת, הרי כל התורה דבש ונופת צופים:

על השואל להבין שאנחנו במהות בריה שיכלית, שאמורה לא להשלט ע"י רגשותינו אלא ע"י שיכלנו.
חונן הדעת זה על שום שאנחנו בריה שיכלית שיכולה לחקור ולהבין דבר מתוך דבר מעצם שיכלנו. דעת מלשון ידע- זה דבר שרוכשים- לא מקבלים חד פעמית כמו זיכרון מחשב וזהו- ידע זה דבר נצבר במוח. הנחכם אמר כִּי בְּרֹב חָכְמָה – רָב כָּעַס, וְיוֹסִיף דַּעַת – יוֹסִיף מַכְאוֹב, כך שבאמת יש בזה על צד העונש הכרוך בחטא אדם הראשון.
לא צריך דעת בשביל להבחין בין טוב לרע, צריך להבין מה מבקש מאיתנו הבורא, ולהבין שזה טוב. ולא לשמוע בקולו- זה רע.

זהו זה. האדם הראשון נברא בוגר בשיכלו.

ברגע שהאדם אכל מעץ הדעת, הוא למעשה נשתעבד לתאוותיו ובעצם נהפך ליותר חומרני, וזה מה שקרה בשטח, האכילה לא הפכה אותו ליותר חכם- אלא ליותר חומרי. ולכן לא אכל מעץ החיים מלכתחילה, ואים היה אוכל היה קצת יותר רוחני אבל בחר בעץ הדעת קודם כי נמשך לתאוות. זה היה הניסיון שעשה לו ה' והוא לא עמד בו ולכן לא היה ראוי להישאר בגן עדן.
מה המסר בסיפור הזה על כל בני האדם? לא להימשך אחר התאוות גם אם האדם הקרוב לליבך ישכנע אותך לעשות זאת ! זה מה שזה מלמד אותנו- וזה מסר חשוב שצריך להפנים.
לכל אדם בעולם יש שני עצים מולו- הטוב והרע- ובחרת בחיים! עץ חיים זה התורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
מי שאוכל מעץ החיים יזכה גם לאכול מעץ הדעת גם בלי לאכול ממנו, הכיצד? הרי כתוב: תורת ה' תמימה משיבת נפש , עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. והמבין יבין! וישים ליבו לכך.