על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו
כי הניסוח אינו של ציווי אלא תיאור. כדי שמצווה תיכלל במניין היא צריכה ניסוח של ציווי או איסור (בלאווין זה כתוב בפירוש בתלמוד: 'הישמר', 'פן' ו'אל').
אמנם יש חריג אחד שנכנס למניין המצוות למרות שהניסוח שלו הוא כזה, וזה גיד הנשה. גם שם כתוב "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה", ובכל זאת זה נמנה כאיסור בתרי"ג. זכורני שהרשב"א בחידושי אגדות לברכות מעיר על כך ולא נותן תשובה טובה. כנראה מסורת מסיני שלמרות הניסוח זוהי מצווה.
אז זה כמו הפסוק לגבי אמה עברייה, שזה אינו ציווי אלא תיאור, שעכ״פ מעיד על רצון ה׳ ?
כן, אבל באמה עבריה זה קצת שונה. שם לא מדובר על הנחייה לא מחייבת הלכתית. שם זה פסוק הלכתי לכל דבר, אלא שהוא לא מצווה רק שולל דין יציאה בראשי איברים מאמה עברייה.
כתבו על כך:
חכם 1 העיר ש’ע”כ יעזוב איש את אביו ואמו’ זה רק הקדמה למעשה העיקרי של ‘ודבק באשתו’ ולא באשת חבירו. הרי שחז”ל לומדים מזה דין.
תשובתי: השאלה הייתה מדוע זה לא נכלל במניין המצוות ולא האם לומדים מזה דין. גם ב"לא תצא כצאת העבדים" חז"ל לומדים ממנו דין.
איזה דין לומדים מ״ודבק באשתו״ ?
ראה בהודעה שמעליך
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer