על מוניזם ופלורליזם
הרב מיכי שלום
אפתח בדברי תודה על האתר והטרילוגיה. יש לי מספר סוגיות שעלו מקריאת הספר ה-3 שאשמח להרחיב בהם בהתאם לזמן ולפניות שלך, לצורך הנוחות אחלק אותם למספר שאלות ואשלח אותן בנפרד.
בחלק השלישי בדיון על סוגיות "אלו ואלו" אתה מבחין בין עמדה פלורליסטית למוניסטית. בהמשך הפרק אתה מציין כי קיים מוניזים ופלורליזם קיצוני ובתווך עמדות ביניים. אולם, בניתוח ההתייחסות לפלורליזם הנו למעשה רק בגרסתו הקיצונית (אין אמת) כאשר כל שאר העמדות, כולל "ההרמוניסטית" מסווגות כסוג של מוניזם. אתה מקשה על הפרשנות הפלורליסטית ל"סוגיית אלו ואלו" ומראה שהיא מגיעה לסתירה פנימית (שמאפיינת את הפלורליזם והפוסט-מודרניזם הקיצוניים בכלל). הטענה שלך היא שגם העמדות בחז"ל וחכמי הדורות מהן עולים קולות שנראים כפלורליזם הם למעשה "מוניזם סובלני".
השאלה היא מהו השיקול הפילוסופי לצייר את מפת העמדות דווקא בצורה כזו? ברגע שמוכנים לקבל, כפי שאתה מציין בספר, שלבעיה הלכתית יש יותר מפתרון אחד נכון ושלעיתים פתרונות אלו סותרים זה את זה, כבר חרגנו מתחום המוניזם לסוג של גישה פלורליסטית. ניתן לצייר מיפוי עמדות הפוך: העמדה הדוגלת בכך שיש רק אמת הלכתית אחת היא עמדה מוניסטית כאשר כל שאר העמדות יכולות להיות מסווגות כפלורליזם רך או מתון בדרגות שונות שהמשותף לכולן – הכרה באפשרות של ריבוי אמיתות מתוכן ניתן לבחור ע"פ שיקול דעת ובהתאם לכלים הלכתיים. אין פרוש הדבר שלכל האפשרויות בעולם יש ערך אמת, או שלא ניתן לסווג עמדות כמוטעות (מוניזם לדוגמה…). לענ"ד הדבר תואם בצורה טובה יותר חלק מהקולות העולים מהמסורת כאשר הפרוש שלהם כמוניזם-סובלני הוא להבנתי דחוק. באותו אופן גם אין את הסתירה הלוגית בפרשנות הפלורליסטית לסוגיית "אלו ואלו".
תודה
כל דיון תיאורטי מתמקד במודלים מפושטים. בד"כ אי אפשר לדון במציאות עצמה כי היא מאד מורכבת. לכן יש היגוון לדו ןבמקרי הקצה וללמוד מהם את קווי העלילה. רואים שפלורליזם קיצוני אינו עקבי ולא מתאים למקורות. מכאן ברור שאתה חייב להיות מוניסט במובן הזה ישש אמת ויש שקר. עדיי ןיכולים להיות מקרים של כמה תשובות נכונות, אבל עקרונית זה כבר לא פלורליזם מהותי. גם אנשים שדוגלים במודל ביניים בד"כ לא מודעים ומדברים בשפה של פלורליזם קיצוני ולכן חשוב לדון בו. מעתה, כשמאשימים אותי שאיני פךורלסט אני יכול לענות שגם אתה לא..כל השאלה היא של מינונים.
הנקודה החשובה כאן היא שהוויכוח בין מוניזם לפלורליזם נמצא סביב הקוטב הפלורליסטי דווקא.פלורליסט מהותי סובר כך לא בגלל שהוא נתקבל במקרה בכמה בעיות שיש להן כמה תשובות, אלא בגלל תפיסה עקרונית שאין אמת אחת. לעומתו, המוניסט סובר שתיתכן אמת אחת גם אם לא תמיד ובכל השאלות. הוויכוח הזה אין מצבי ביניים. כל מי שאינו פלורליסט קיצוני הוא מוניסט באופן עקרוני.
תודה על התשובה.
עדיין לא הבנתי מדוע הדיון מתמקד סביב הקוטב הפרלורליסטי ומדוע להדחק להגדיר עמדה פלורליסטית מתונה כגוון של מוניזם. עמדה זו אכן מכירה בכך שיש אמת ושקר אבל גם מתנגדת לאפשרות להסבר מוניסטי של האמת. הפלורליסט המתון סובר כך גם כי הוא רואה שהמוניזם אינו יכול לתת מענה למורכבות של בעיות נורמטיביות ושיש קולות במסורת שאינם עולים בקנה אחד עם גישה מוניסטית. שוב, מאחר ומדובר במינונים לא ברורה לי הקביעה להעביר את הקו דוקא בשאלה האם יש או אין אמת ולא בשאלה האם האמת מופיעה כריבוי או אחדות.
בנוסף, מאחר וחז"ל לא המשיגו את עמדותיהם במונחים של מוניזם ופלורלזים – אזי מדובר בוויכוח פרשני. החשוב בעיני מהניתוח שלך (וגם של אבי שגיא וחוקרים אחרים) הוא בהצבעה על הקול במסורת שמנוגד למוניזם המהותי ומקבל שיש יותר מפתרון אחד אמיתי לבעיות נורמטיביות. ניסיון להכניס את הקול הזה תחת כנפי המוניזם מעמעם להבנתי מחלוקת אמיתית הקיימת במקורות ומרוקנת אותו מחלק מהותי מתוכנו.
אגב, יש גם אנשים שיסכימו למודל ביניים ובחוסר מודעות מדברים בשפה של מוניזם קיצוני, גם את זה חשוב להציף וכשהם טוענים כלפי שאיני מוניסט (כפי שהדת/הלכה/ההשקפה הנכונה מחייבת), אני יכול לטעון שגם הם לא…
אתה יכול להגדיר את שני הקטבים אחרת ואז כמובן תוצאות הניתוח תהיינה אחרות. זו סמנטיקה. אני עסקתי במה שאני כיניתי פלורליזם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer