על פרמטר השוואה כאינדוקציה ( מ"שתי עגלות וכדור פורח")

לגבי הטענה שההכללה בבסיס ההשוואה היא "לא סמויה בכלל" – אני חושב שבהשוואות קונקרטיות היא בהחלט סמויה, כלומר לא באמת מוגדרת עד הסוף.
כשאני אומר הצפרדע הזאת יודעת לשחות ולכן גם הצפרדע ההיא יודעת לשחות, זה אמנם עובר דרך הכללה גדולה כלשהי, כי אין שום דבר מיוחד בדיוק בדיוק בצפרדע ההיא, אבל אני לא יודע להגדיר בדיוק מה זה צפרדע. ייתכן שמחר אראה מין חיה שכן אחשוב שהיא "צפרדע" אבל היא לא תדע לשחות. ההכללה לגבי שחייה תלויה למשל במבנה גוף ומקום מחיה. ואת סט הקריטריונים האמיתי שהוביל אותי להשוואה מצפרדע א' לצפרדע ב' אדם לא תמיד יודע לנסח. גם כשהוא יגיד 'אלו ואלו צפרדעים' זה לא תמיד לוכד בדיוק את הקריטריון שהוא השתמש בו להשוואה. יען וביען קזואיסטיקנים כולנו ולא פוזיטיביסטים כאשר התבאר שם בשתי עגולס.

נכון?

נכון לגמרי לדעתי.

אני עדיין מתקשה להפריד בין הטיעון הזה לטיעון הראשון. מה שאתה בעצם אומר הוא שעוד לפני בכלל שחשבתי על אפלטון, מעצם זה שהחלטתי לחפש סיבה ( או מתאם או הסבר) להיותו של סוקרטס בן תמותה ( היותו בן אדם) כבר הכללתי את כל אלו שהסיבה קיימת אצלם ( מעצם זה שהיא סיבה או מתאם וכו') שגם הם יהיו בני תמותה. אבל זו בדיוק אותה ההכללה מהטיעון הראשון. יש פה רק הכללה אחת.

לנעקש

אני חולק עליך. בדרך כלל שאדם מבצע אנאלוגיה זה בגלל שהוא חשד כבר שיש קשר בין הצפרדע לשחייתה והוא כבר הכליל בתודעתו. הוא עדיין לא אומר זאת במפורש מתוך זהירות. הוא רוצה לאסוף ראיות להכללה לפני שיטען טענה כללית ויפעל על פיה ולפני שיהיה בטוח בה. אז זה רק עניין של מודעות עצמית לפעולת ההכרה שלנו. אבל מהרגע שזה ברור לאדם אז גם הרגע שבו ההכללה התבצעה ( באותו מקרה ראשון) יהיה נהיר לאדם.

(מי אמר שיש שתי הכללות ביסוד כל אנלוגיה? אם תצטט את הקטע משתי עגלות ששם זה כתוב יהיה אפשר לנסות להתייחס).
ראשית, ה'סמיות' של האינדוקציה כשעושים אנלוגיה היא פשוט בגלל שבניסוח של האנלוגיה לא מציגים את האינדוקציה. לכן גם אם כשחושבים רואים בבירור כשמש בחצי השמיים שיש כאן אינדוקציה, עדיין קוראים לזה 'סמויה'.
שנית, האינדוקציה בתור כלל גורף היא גם סמויה באופן מהותי וכאן אני חולק עליך בחזרה אם כי אולי אין בעצם שום ויכוח. "מודעות עצמית לפעולת ההכרה שלנו" היא בדיוק העניין. בד"כ אין אפשרות לנסח במדויק את פעולת ההכרה שלנו (כלומר לנסח כלל פוזיטיביסטי ומעתה לתת למכונות לגזור ממנו דדוקציות). מי שעושה אנלוגיה לא תמיד (ובד"כ לא) יכול לנסח במפורש ובדיוק את האינדוקציה שברקע למרות שהוא משתמש בה עצמה (כי הגבולות אפורים ומפותלים).
שלישית, כתבת שלא ברור למה בכלל מלכתחילה החשיבו את האנלוגיה כדרך היסק נוספת וכו' וכו'. זה, משום מה, ונא קחני ברוח טובה, מזכיר לי את הסיפור על פלוני שעמד בגשם אובד עצות כיצד יגיע לביתו ושיווע לקב"ה שיושיענו והוא יקבל על עצמו כהנה וכהנה. רגע כמימרה אחרי שסיים את התפילה עצרה לידו מרצדס הדורה והציעה לו טרמפ, הזדרז הלה ואמר בליבו "עזוב, השם יתברך, כבר הסתדרתי", ונכנס למכונית.

אכן נכון. אלו שני צדדים של אותה מטבע.

אני מצטער. אני באמת עדיין לא מבין. איך הם שני צדדים של המטבע ( ההכללה) ? הרי הצד הראשון הוא עצם זה שיש הכללה בבסיס האנלוגיה וזה מובן. הצד השני מתייחס להחלטה איך מכלילים (ולא לעצם ההכללה. הרב שם דיבר על האינדוקציה בכך שאני בוחר דווקא פרמטר אחד ולא אחר שאיננו ענייני (האות ששמם מתחיל בו) ) . איך זה צד שני בדיוק. זה נראה שהרב כאילו אמר שם שעצם זה שהחלטנו שמשהוא הוא ענייני ומשהוא לא זוהי האינדוקציה ( "כעין אינדוקציה". ואת זה לא הבנתי איך)

אני מציק דווקא בגלל התחושה שיש לי שאתה מעלה פה משהוא שהוא נקודה אמיתית. זה באמת הציק לי שנים ורק עכשיו נזכרתי שיש אתר שבו אני יכול לשאול את זה. אני אשמח אם הרב יוכל להסביר לי ביתר פירוט. אני מתכוון איך הרב היה כותב מחדש את הקטע הזה שם.

לא אכתוב כאן מחדש את הקטע, ולא בטוח שצריך לשנות משהו. טענתי פשוטה: כשאתה בוחר פרמטר דמיון רלוונטי בעצם אתה עושה הכללה מובלעת. זה משקף מצד אחר את העובדה שיש הכללה בבסיס האנלוגיה. מה לא ברור?

לא ברור למה הרלוונטיות של הפרמטר היא חשובה. גם אם אני בוחר פרמטר לא רלוונטי גם אז אני מכליל באופן מובלע ( אמנם הכללה לא טובה אבל עדיין).