ענני כבוד

עיין בספר הלשון והספר של טורסיני. ופשר העננים כדימוי אצל השל אלהים מבקש את האדם… (בקצרה) וכן אצל יעקב נגן הספר על סוכות. זה נושא רחב. וראה לעת עתה בעיקר כאן אצל יהושע ענבל

https://rationalbelief.org.il/%d7%a0%d7%a1-%d7%95%d7%98%d7%91%d7%a2-%d7%91%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d/

:"בנוגע לפרשנות המקובלת התולה את הממצאים בהתפרצות הסנטוריני, מראה וליקובסקי מאות עדויות היסטוריות המראות כי המדובר היה בזעזוע גדול בהרבה והשלכותיו נמשכו עשרות רבות של שנים. גם חכמים אמרו (יבמות עב.) כי כל אותן מ' שנה היו נזופין ישראל ולא נשבה רוח צפונית, המדובר בשינוי אקלים שסיכן את עריכת ברית מילה. בנביאים נראה כי בני ישראל נעו במדבר תחת מעטה עננים, המדבר היה מקום צלמות, מאפליה, (ירמיה ב' ו' לא', תהלים קה' לט'). וליקובסקי מביא עדויות היסטוריות על עננים במדבר בתקופה המדוברת. כך למשל מספר אבולפרג', 'היסטוריה שמית עתיקה' (מובא בתקופות בתהו עמ' 48) כי לשבט עמלק נראה ענן באופק, והם הלכו בלי הרף אחר עננים מערב למצרים, ברחו בעקבות אסון טבע, (הטקסט במקור אינו קשור כלל לישראל וליציאת מצרים, אבולפרג' אוסף מסורות ערבית טרום איסלמיות).
….
עמוד הענן תופס מקום מרכזי בכל פרשת יציאת מצרים ונדודי המדבר, יותר מעמוד האש. לענן היה גם תפקיד מעשי ולא רק סמלי: "וישם מאפל בינכם ובין המצרים" (יהושע כד' ז', על פי שמות יד' יט'), הענן המם את מחנה מצרים (יד' כד'), במקום הזה מתואר הענן כדבר עכור המזיק, מחשיך, ומפריע. מן הצד השני היה הענן סמל לשכינה, ככתוב: "ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן", (שמות מ'). הרי הענן המכסה את האהל הוא קשור בכבוד ה' המלא את המשכן. ויחד עם זאת יש קשר ישיר למסעות: "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום העלתו", (שם). כאשר נעלה הענן נוסעים בני ישראל בעקבותיו.

ניתן כמובן לומר שהענן נשא תפקיד סמלי, בדומה לראשי הבכאים שכאשר נשמע בהם קול היה זה סימן לדוד להילחם, (ש"ב ה'). כנראה זה הוא אות למלאך ה' המתהלך מעל למחנה. אך בכל זאת תפקידו של הענן במדבר הרבה יותר מרכזי ומהותי, והוא הציר הסובב את מחנה ישראל ופעולותיו במשך ארבעים שנה.

חכמים אמרו: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל – ענני כבוד היו דברי רבי עקיבא[10] רבי אליעזר אומר סוכות ממש עשו להם", (סוכה יא:). והמפרשים הפשטנים תפסו דברי רבי אליעזר, כך אומר ראב"ע: "הכתוב אמר כי בסכות הושבתי את בנ"י (ויקרא כג, מג), ואיך ישבו בעננים? כי הסכות אינם דומים לעננים.. ואם קבלה היא ששבעה ענני כבוד היו נניח סברתינו ונסמוך על הקבלה", (א"ע שמות טו כב). רשב"ם אומר: "יסובבנהו במלאכים ששמרום.. והמפרש בהיקף ענני הכבוד אינו, כי לפי הפשט אין הענן אלא לעמוד ענן לפניהם וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך", (דברים לב י). אכן, בתורה לא מוזכרים בשום מקום ענני כבוד, ובודאי הפירוש סוכות – עננים, אינו לפי הפשט.

לדעת הפרשנים האלו, כנראה ענני הכבוד הם הם עמוד הענן, דהיינו שכל הפעולות הנסיות של ההגנה וההצלה במדבר נקראו בשם אחד של הענן על שם השכינה וקדושתה שגרמו כל זאת. כי מכיון שהשכינה במחנה נמנע בדרך נס מן הנחשים והעקרבים והנכרים להיכנס אליו, וכן לא נזוקו בגדיהם וכו'. אבל אין הכוונה שהיו מכוסים ממש עננים. ובודאי התיאור של 'ששה עננים מששה צדדים' אינו כפשוטו, האם הכוונה שדרכו על ענן ולא על האדמה? (מספר העננים אינו ברור, בבמדבר רבה ישנה דעה שהיו חמשה ודעה שהיו שבעה, ובספרי יש אומרים ב' ויש אומרים ד', מה שמחזק את הדעה שמדובר בפעולות המיוחסות לענן ולשכינה ולא בצורה הפיזית של הענן) הפעולות המיוחסות לענן אינן פעולות טבעיות של ענן, ענן אינו יכול לשמור מנחשים ועקרבים, ולא מפולשים. ובעל כרחנו אין הענן אלא סמל לשמירה הזו. והגם שאומרת האגדה כי העננים כיסו את המחנה, הרי מפורש בתורה "וחם השמש ונמס", וכן בלעם ראה את ישראל מראש הפסגה. וכן כתוב בזוהר (שמות נא:): "מאן עמוד הענן דא? ר' אבא אמר סיועא דצדיק הוא ופרישו דרשימו דיליה".

מקור לפרשנות זו הגורסת כי 'ענני הכבוד' אינם אלא ביאור מורחב ל'עמוד הענן', דהיינו שכינה במחנה, או השגחה פרטית. נמצא בבריתא בתלמוד: "עמוד ענן בזכות אהרן.. מת אהרן נסתלקו ענני הכבוד" (תענית ט.). וכך מיוחסות לעמוד הענן מילוי צרכי בני ישראל והגנתם: "א"ר הונא דבית חורון מלאכי השרת היו טוענים מתוך צאנו של לבן באים ונותנים בתוך צאנו של יעקב, ר' תנחומא אמר שטף של גשמים, רבנן אמרי ענני כבוד", (ב"ר עג' י'). וכן: "והנשיאים הביאו. יש אומרים נשיאי ישראל, ויש אומרים ענני כבוד הביאום" (פסיקתא זוטרתא שמות לה'). "היה הענן שורף הנחשים", (במדב"ר יט' כב'). כשהאש והחום שילחו את ישראל והציקו להם "אמר להן הקב"ה לענני כבוד רבצו טל לפני בני", (תוספתא ערכין א' י').

אך נראה שכל זה אינו אלא תורה משנית, אופי השימוש של חז"ל במונח ענני כבוד שכלל את כל ההשגחה וההנהגה של אותו דור. אבל המקור של רעיון זה הוא תיאור מציאותי ופיזי שהשתלשל מזמן האירועים עצמם, הביאור של רבי עקיבא שה'ישיבה בסוכות' שבתורה, היא בעצם ישיבה תחת צל עננים המסוככים, מוזכר כבר בספר ישעיהו, האומר: "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה, כי על כל כבוד חופה, וסוכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר", (ד' ה'). ומובן כי הביטוי "ענן יומם ואש להבה לילה" מתכוין לכתוב בתורה "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש". וכפי הרגיל בישעיהו ובנביאים שלעתיד ישוב העולם להיות כימי קדם, ולכן מן ההמשך "על כל כבוד חופה, וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור", מובן שכך היה גם בימי קדם בעת עמוד הענן והאש. הרי שהענן שימש כסוכה וכחופה להציל מחורב (וכך נאמר גם בספר החיצוני קדמוניות המקרא פט"ו). וברור שאין כוונת ישעיה לסוכה מעלים וענפים אלא לענן המדובר, ומכנה אותו סוכה מלשון מסך, ומשום שסמך על הפירוש בתורה שחג הסוכות הוא גם לזכר הענן. ואין הכוונה שה' מכנה "סוכות" את הענן, שהרי אין זו דרך הדיבור, אין ספק שבני ישראל עשו סוכות, כמפורש בכתוב, אבל כשהאל משתבח ואומר 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' הוא לא מתכוין לחגוג את עצם העובדה שבני ישראל בנו להם סוכות קש, אלא לכיסוי ולחיפוי הנרחב והנסי שהעניק להם.[11] מלבד הסוכה של עלים ועצים היה סביבם עוד ענן עצום השומר ומגן, היה זה כביכול סכך עליון לסוכה פיזית מוחשית, ולכן "כי בסוכות הושבתי" הוא החלק הנסי, מעשי ה' שהשתלבו בסוכות מעשי ידי אדם, ובניית סוכה היא זכר גם לענני הכבוד. (לדעת רבי אליעזר אין הסוכה רומזת לענני הכבוד אלא לסוכות, אך אין ללמוד מדעתו שלא היו ענני כבוד, אלא שאין הם ענין לפסוק זה של "כי בסוכות". ונראה כי ענין ענני הכבוד הוא מסורת עתיקה ומקובלת כפי שמלמדנו הכתוב בישעיה).

…

במקום אחר תיארו חכמים את העננים כדבר טבעי ביותר, ואמרו: "אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, מאי טעמא? דלא נבדור ענני כבוד", (יבמות עב.). ז"א שהיו אלו עננים טבעיים לגמרי, ולו היתה באה רוח חזקה היתה מפזרת אותם. הרי שאין המדובר רק באיזו מציאות רוחנית סמלית, אלא בענן מוחשי התלוי בחוקי הטבע, ואין כחו עומד לו להיות צמוד למחנה, אלא על ידי תחבולה של מניעת רוח צפונית. ראה גם: "ויבא עמלק, ר' יהושע אומר שהיה נכנס תחת ענני כבוד וגונב נפשות מישראל והורגן" (מכילתא דרשב"י יז' ח'). מזה משמע שהיתה פעולתו טבעית, ככזו היא מוגבלת ולפעמים אפשר להתחכם לה. וכן בכתוב (שמות מ') מוזכר כי לא יכל משה להיכנס מפני הענן, ומן הצד השני הרי בא בענן כמה פעמים כאשר נגלה אליו ה'.

פעולתו הראשונה של הענן היא הנחיית הדרך: "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה" (שמות יג' כא'). ההליכה 'יומם ולילה' היתה כנראה מיד עם יציאת מצרים, לא כאשר היו חניות ארוכות ומסודרות. גם בהמשך נאמר: "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם", וגם כאן יכולים הדברים להתפרש בימים הראשונים עד שחנו חניית קבע, כאשר לא ידעו להיכן להמשיך ולברוח מן המצרים (הענן היה 'בכל מסעיהם', והכוונה כאן להדגשה לא ימיש וכו'). ואילו כאשר עמדו מול ים סוף לא נראה שהענן כיוונם אל תוך הים לנחותם הדרך, אלא היו נבוכים.

הביטוי 'לא ימיש עמוד הענן', מלמד על ענין שיש בו מימד טבעי. שהרי על נס סמלי אין צריך להדגיש ולומר שהוא לא מש, משמעות הדברים היא שהענן יכל להיות באיזור כולו, והחידוש הוא שנצמד למחנה בני ישראל והועיל להם. אבל התועלת העיקרית של הענן היא הסתרת השמש. שמש המדבר היא חמה וקופחת וקשה מאד לעם שלם להתקיים בה. נראה כי הענן כיסה שטח גדול מאד בכדי שיהיה לישראל צל ויוכלו להתקיים במדבר, וזו מטרתו העיקרית: "וענני כבוד למעלה מהם שלא ישלוט בהן השמש ועברו ישראל כן כדי שלא יצטערו", (אדר"נ א' לג'). ולפי זה הביטוי "ענני כבוד" לשון רבים אינו מתכוין לשבעה עננים וכו' אלא לריבוי גדול מאד של הרבה עננים שכיסו את כל פני השמים והפכו את המדבר למקום שאפשר להתגורר בו. וכן מתבטא יונתן: "וענן כבוד שכינתו של ה' מצל עליהם ביום בנסעם מן המחנה", כי הכל מיוחס לאותו ענן, והעיקר הוא הצל. כך הרגישו בני ישראל כי ה' שוכן מעליהם: "ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף", (דברים לב' י'). ענן ה' ריחף מעל בני ישראל, כאברתו של נשר גדול הסוכך על גוזליו….
….

לפי הרעיון המוצג כאן, שחבית חומר הנפץ הגיאולוגית החלה להתפרץ בתקופת יציאת מצרים, היה מדבר סיני המוקד הסייסמי שלה. ארבעים שנה לא נח המדבר, להבות אש היתמרו בין הצוקים, הרים וגבעות זעו וקרסו, וענן אפר כיסה את השמים."

"כִּי עֲנַן יְהֹוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶֽם"

"וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהֹוָה וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָֽעֵדוּת וְלֹא יָמֽוּת"

אולי כל זה נבע מהקטורת שבלילה היו רואים את האש וביום את ענן הקטורת?