עשר בשביל שתתעשר

הבטחה בתורה = נכונות האל היהודי.
אז אני לא מבין אם לפי הרב ההבטחה/נבואה הזאת לא תתקיים (מה שהרב בעצם חוזה) איזה סיבה יש לקיום מצוות? אין פה מעין דחיה של המציאות על מנת לדבוק במה שאתה כבר מאמין בו?

שאלה מוזרה. אתה מקיים מצוות כדי להתעשר. אם כן, אני ממליץ לך לעזוב את העניין. יש דרכים בדוקות יותר. מקיימים מצוות כדי לקיים את חובתנו ולא כדי להתעשר.

זה לא מה שהתכוונתי, אמרתי שהם מה שכתוב בתנ"ך לא נכון אין לי סיבה להניח שהוא מאלוהים = אי קיום מצוות.

איפה זה כתוב בתנ"ך?

הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי

ועניתי שזה מבחן גרוע. ברמת הגמישות שקיימת בפרשנות התנ"ך אין שום בעיה ליישב זאת במאה צורות.

יפה לא ידעתי על הפסוק הזה. חשבתי על הדרשה שכתוב בכותרת שהיא בכלל לא מהתנך.

לגבי הפסוק שלך זה נראה שזה משהו שנאמר לאותו דור ולא לדורות(זה חלק ממה שמלאכי אומר לעם).

בס"ד ה' בתמוז תשא"ף

דברי מלאכי נאמרים לציבור. הקפדה של כל הציבור על הפרשת מעשרות ונתינתם -מבטיחה ירידת הגשמים בעיתם ושפע כלכלי. ומבואר באבות ה,ח שאם אין כל הציבור מקפידים, אלא מקצתם מעשרים ומקצתם אינם מעשרים – רעב של בצורת בא, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים. משמע שהמבחן הוא ציבורי.

בדרשת חז"ל 'עשר תעשר – עשר כדי שתתעשר' מבואר שגם היחיד זוכה לעושר בזכות הקפדה על מעשרות. והדברים מתיישבים היטבי הסברו של הרמב"ם (מו"נ ח"ג פרק יז ואילך, שרמת ההשגחה על האדם עולה ביחס ישר לרמת אמונתו ודבקותו בה'. הפרשת מעשר מבטאת את אמונתו של אדם שה'קרדיט' לפרי עמלו צריך להינתן לאלקיו 'הנותן לו כח לעשות חיל, ולפיכך הוא זוכהלשמירה יתירה מפגעי הזמן.

אף לטעמו של הרמב"ם בפיה"מ (פ"ק דפאה) שהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז הם דברים שיש בהם הטבה לזולת, על הטבה זו לאחרים – מחייב הצדק שיזכה גם ל'פירות בעוה"ז על מה שהטיב לזולתו, מלבד שכר עוה"ב שהוא זיכוך נפשו. אף עצם ההטבה לאחרים – משרה בעולם אוירה של עזרה והטבה, וכשגוברת אוירה טובה זו בין אנשים – אז טוב יותר לכולם.

העושר לא נמדד בכמה מיליונים יש לאדם בחשבון הבנק. יש מיליארדרים שתאוות הממון וההנאות מותירה אותם בתחושה של חוסר תמידי, תחושה של 'וכל זה אינו שוה לי'. ולעומתו, יש אדם שאמצעיו הכלכליים מצומצמים, אך הוא יודע לחיות ולשמוח עם מה שיש לו – הרי הוא עשיר הרבה יותר ממילארדר חסר מנוח.

ההקפדה להפריש מפרי עמלו לטובת זולתו – מטמיעה באדם את מידת 'עין טובה', ואז הוא מעריך שבעתיים את מה שיש לו, ולא מלא מימור ותיסכול על מה שחסר לו, והרי הוא 'איזהו עשיר – השמח בחלקו'. אף ההקפדה לחיות על פי חשבון – מביאה בדרך הטבע לתכנון כלכלי מוקפד, המציל את האדם ממצב עגום שהכסף נוזל לו מבין האצבעות בלי שירגיש. אף הכרת הטובה שמקבל הנותן מעשירית רכושו – מביאתו להעריך נכונה את הערך הרב של תשעים האחוזים שנותרו בידו.

ובקיצור:
מלבד הברכה האלקית הבאה לנותן – עצם הנתינהלזולת בעין טובה – מביאה את האדם להעריך ולהוקיר את מה שיש לו, ואף נותנת לו כלים להתנהלות כלכלית נכונה.

בברכה, נהוראי שרגא אגמי-פסיסוביץ

הרב ב'עין אי"ה' (שבת ו,כג) מסביר את שלושת הדברים המביאים לידי עניות, מפני שהנכשל בהם אין בו את 'תעודת העושר'. העושר נועד כדי לאפשר לאדם חיים מעודנים, חיים של רוממות הרוח המביאה לטהרת המעשים, חיים שיש בהם הטבה חברתית. ואם אדם מזלזל במגמות אלה – למה לו עושר?

אף לגבי מעשר, המבטא הן את אמונת האדם בבוראו, והן את עינו הטובה והמכבדת כלפי הלויים מורי התורה או כלפי העניים הנצרכים – לאדם כזה ראוי לפי סדרי ההשגחה האלקית להינתן העושר, שכן הוא ינצלו כראוי, ולא יהיה זה ח"ו 'עושר השמור לרעתו'.

בברכה, נשא"ף

לא הבנתי. אם אלוהים נתן מבחן, מהי בעצם התשובה אם הוא לא מניב את התוצאה הראוייה מבחינה דתית.
אם הוא אומר לבחון אותו בזה, זאת אומרת שהוא מעמיד את האמונה בו למבחן. איזה תירוץ יכול לפרוך את המבחן הזה (אם אתה אכן מעשר ולא מתעשר, ואני מדבר על מעשר דאורייתא שעונה על כל הקריטריונים)

ה' נתן את המבחן הזה לעם בזמן של מלאכי. עשר בשביל שתתעשר זה לא מבחן מה' אלא דרשה של חז"ל.

אם היה כאן מבחן חד ערכי היית אולי צודק, אבל אין מבחן חד ערכי כזה. אפילו במדע תמיד ייתכנו תיקוני אד הוק לתיאוריה. וכאן המצב קשה יותר. ייתכן שמלאכי אמר זאת בזמנו, אבל בזמננו ההנהגה השתנתה (כמו שאני טוען בכמה היבטים נוספים). מי אמר מה פירוש "להכניס לבית האוצר"? האם מדובר במעשר כספים או תבואה או אולי מעשר בהמה? או שמא בכולם? ואולי בכלל הפסוקים הללו נוספו לספר לא מפי ה'? ועוד כהנה וכהנה אפשרויות לדחות את הרלוונטיות של המבחן הזה ושל תוצאותיו. העובדה היא שאף אחד לא יסיק מסקנות ממבחן כזה, גם אם ייערך. זו אחת הסיבות לכך שאני מטיל ספק בערך של לימוד תנ"ך והסקת מסקנות ממנו.

מסיקים מסקנות ערכיות ותיאולוגיות מהתנ"ך לא מבחנים כמו שהציעו לעיל.