פסיכולוגיה ונגישות לרשות היחיד

תודה, דווקא חשבתי שבגלל שאין הכירות ישירה עם המצב הנפשי של הנסיין ,בניגוד לפיזיקה למשל שכן נגישים לחומר, אז לא מדובר בתחום אמפירי, אבל זה לא שונה בהרבה מכל תחום אחר בפרט שניתן לקזז שקרים.

לא הבנתי את התודעות אחרות,
מנק' מבט אמפיריסטית אדם דווקא מניח שהעיינים שלו משקפות נאמנה את המצב בעולם. בעוד שאיננו נפגשים עם נפש העומד מולנו.
כמו כן, גם לגבי עצמים פיזיים יש לנו דוגמה בלתי תלויה – והיא הגוף שלנו.

כפי שהסברתי, גם בפיזיקה ההיכרות מבוססת על הנחות ואינה ישירה. מה עוד שגם שם מאמינים לחוקרים שמצאו ממצאים כאלה או אחרים.
אתה כותב שאדם מניח שהעיניים שלו משקפות את המציאות. זה מה שאמרתי, יש כאן הנחה. גם קיומו של הגוף שלנו מבוסס על אותן הנחות. אתה יודע על קיומו מתוך חושיך.

נראה שאנחנו חוזרים אחד על השני,
אבל המתודה הפיזקלית נגישה בתאוריה לביקורת בעוד שהפסיכולוגית פחות.
ואם ככה בכל אופן אז מדוע קרל פופר התנגד לראות בכך תאוריה מדעית?

ברור שיש הנחה בכך שהעיניים אמינות, אבל העניין שכתבת:
"הטענה שקיימות תודעות אחרות ****דומה*** לטענה שקיימים עצמים בעולם לגבי תודעות אחרות יש לך לפחות ***דוגמה אחת*** (אתה עצמך), ולגבי עצמים פיזיים אין לך שום דוגמה בלתי תלויה"
וזה פשוט לא נכון,
כי אין דימיון בין המקרים, ההבנה על קיומם של אנשים אחרים הוא אנלוגיה ממני (מקרה אחד) וזה הרבה יותר חלש מאשר חוש ראיה מפורש. כי חוש ראיה אומר שקיים אובייקט לפניך, אנלוגיה זה לא חושי….
וכמו שהידע לגבי גופי הוא מגיע מהנחת יסוד מקובלת בגישה האמפיריסטית בעוד שאנלוגיה מקובלת רק בגישות רציונליות (לאחר שדייוויד יום הראה את הכשל החמור באנלוגיה שלא נגזר כלל מאירועים אחרים). (אם כך הפיתרון היחידי הוא אפריורי)

אכן, אנחנו חוזרים על עצמנו. מוצה לטעמי.

רק אם הבנתיך נכון כי פשוט זה היה עבורי חילוק ממש מוזר מנק' מבט ראשונית,
כלפי בעית הנפשות, (לגבי קרל פופר כבר אקרא בטור בעז"ה).

אתה התכוונת כמעין ההמשך הרעיוני של ברקלי אחרי יום, שעד כמה שאנחנו לא רציונליסטים אלא אמפיריסטים אז גם פה טמונות הנחות רציונליסטיות כמו סיבתיות בעוד שלמעשה הדבר היחידי שאנו נפגשים עם הדבר כשלעצמו הוא רק הרוח (כמעין המיגו של הקוגיטו).
ולכן אם ככה עד כמה שאנחנו כן אמפיריסטים אז גם בתוכנו קיים מימד רציונלסיטי,
ואז חוזר שבנידון דידן של הנפשות האחרות אף קיימת לטיעון זאת עדיפות אפילו מאשר חוש הראיה כי האנלוגיה במקרה הזה היא עמדה הרבה יותר על המוכר מאשר היכרות עם חפצים.
וככה זה מנטרל את ההשפעה החלשה בעקבות אנלוגיה ממאורע בודד (הרוח שלי) לרוח של כלל בני האנוש?

אבל אם ככה, השאלה הברורה היא שההיכרות שלנו עם האדם היא היכרות דרך הגוף שלו. ואם ככה הנחה אפריורית זאת לא יכולה להיות יותר חזקה מחוש הראיה עצמו.

ויתירה על כך, אף השאלות מהתחום המודרני של בינה מלאכותית כמו האם יש לרובוט תודעה או האם לחיות יש תודעה? נראה שהמענה על כך הוא לא לגמרי אפריורי, ואז שוב חוזרת הקושיה שאף ההבנה שלנו בכללי לגבי הסוגיא של תודעות אחרות הוא לא ממקור אפריורי. אבל אם ככה חוזרת השאלה מהיכן אנחנו כן שואבים אותה.

כעת עברת לדון בשאלה מה יותר ברור ומה פחות. זה כבר נושא שקשה לקבוע בו מסמרות.
רק אעיר שההיכרות שלנו עם נפשות אחרות אינה בהכרח דרך ראיית הגוף. ייתכן שניתן להכיר זאת ישירות באופן לא חושי.
נדמה לי שמיצינו.

אם ככה בכלל לא מצינו,
מה הכוונה שניתן להכיר ישירות באופן לא חושי שלא דרך ראיית גוף?
האם אתה מאמין ברוחות רפאים??? אני מניח שטרם קיימים ניסויים שאששו מדעית יכולת זאת.

זה כן יוכל להסביר את האפשרות שלנו לחלק בין רובוט לבין אדם נכון להיום, אבל זה גם יכול להיות מוסבר ע"י אנלוגיה גרדיא.

מה הקשר? גם אם נניח שאני יכול להכיר רוח שעומדת מולי שלא דרך הגוף, זו לא רוח רפאים. היא שייכת לגוף. רק ההיכרות עמה אינה נעשית דרך הגוף. כיצד אתה מכיר בקיומו של הקב"ה?

איך? נניח שאכן הרוח מקושרת לגוף מסוים, אבל אתה אומר שיש לך יכולת לזהות קיום של בן אדם ולא רוח רפאים בזמן שעינך וכלל חושיך סגורים ואטומים? זה לא נשמע אפשרי.

אלוקים זה מקרה פשוט, למשל אפילו מפגש יומיומי איתו ניתן לדעת כי הוא טמע את הכרתו בנו כפי שמתעוררת בתפילה, או שהוא נפגש עם אבותינו בהר סיני ומשם אנחנו מאמינים שהוא שומע לנו, אבל לגבי עצם קיומו די להסיק מתוך מורכבות הבריאה.