קביעה לוגית בהסתברות האמונה בהינתן שיש מחלוקת בדבר

שלום וברכה הרב,

קודם כל ממש תודה רבה על כל מפעלך, אני (ועוד הרבה אנשים) נהנה ולומד ממנו הרבה מאד. ממש מורה לנבוכים רבים…

נפשי בשאלתי: מכיון ש'אמונה' צריכה להתבסס על הסקות לוגיות שנובעות מתפציות על תופעות שיש בעולם, אני מוצא את עצמי בבעיה לוגית/פילוסופית: אמנם אני יכול – אחרי העיון וההשתדלות לעשותו באופן ישר בלי להיות מושפע באופן מודע מנטיותי ומנסיבות החיים שלי (שנולדתי דתי ואני נשוי לדתייה עם ילדים וטוב לי בחיים דתיים..) – לקבוע לעצמי שאכן מסתבר שיש אלוקים והוא נתן את התורה בהר סיני לעם היהודי וכרתנו ברית אתו לשמור את הלכותיו. וזה בהחלטתי, לפי דעתי, שאמתת העובדות האלו הם באמת ההסברים הכי סבירים מכל האופציות הקיימות להסביר את התופעות שאני צופה בעולם (או אולי הסברים אלו הם אפילו בגדר "מעבר לספק הגיוני"- beyond a reasonable doubt לדעתי). אמנם, גם עובדה שאחרים, שגם ניסו להגיע לאמת כפי יכלתם בדיוק כמוני, הגיעו למסקנות אחרות. זה דבר בלתי נמנע לפי המצב האנושי, שבו כל אדם ותפיסתו ודרכי מחשבתו שונים בגלל טבעו וסביבתו. אם כן, מאיפה לי להתיימר לומר שקביעתי שלי הוא באמת הכי סביר, הרי גם אני בן אדם ודרכי מחשבתי נקבעים לפי טבעי וסביבתי, למרות כל מאמץ מודע לנתח ולשפוט את הדברים בקור-רוח ובלי נגיעות. למה מבחינה לוגית זה הגיוני להסיק שמה שנראה לי הכי סביר הוא באמת (=במציאות האובייקטיבית שאני מנסה לקבוע מהו) הכי סביר? הרי השני שעמל בדיוק כמוני הגיע למסקנה הפוכה, ומה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמל תחת השמש? אני מתקשה להבין למה לסמוך על קביעתי יותר מקביעת כל האחרים שהסיקו לא כמוני.

אמנם, אם כנים דבריי (ואני מקווה שלא…), זה משאיר אותנו במקום 'פוסטמודרניסטי' למדיי (למרבה הצער והעגמה). שכן לא ניתן, לפחות בעניינים אלו של תיאולוגיה (ובאמת לפי זה בהרבה תחומים), להסיק באופן הגיוני על מהות המציאות האובייקטיבית אף פעם, ואפילו על הקביעות הלוגית שלי אינו הגיוני לסמוך יותר מעל כל שאר המסקנות האפשריות?! ואם כן לא מצאנו ידינו ורגלינו, ואיש כל המספק והנעים והמהנה בעיניו יעשה…

אשמח לעזרתך להיחלץ מן המיצר.

תודה רבה