קל וחומר לקולא

שלום. לא זכור לי מאמר מידה טובה שעסק בזה. לגבי היקש לקולא ולחומרא דנו בזה האחרונים האם זה כלל בדיני ספיקות או גדר במידות הדרש. כתבתי על כך פעם (אולי רק בשיעור) ואיני זוכר היכן. כעת מצאתי מאמר על כך:
http://asif.co.il/download/asif_A/asiftlm/asif%20tk/asif%201%20238-248.pdf
לגבי קו"ח, עיינתי כעת בסוגיא (כי לא הבנתי כיצד ייתכן שעושים קו"ח לשני צדדים הפוכים), וראיתי שלא זה העניין. חש שם קו"ח שמבוסס על שני נתונים ולא שלושה, ולכן אפשר לעשות אותו לשני הכיוונים. בעלי הכללים אומרים שקו"ח כזה לא עושים כלל, כי אפשר להוכיח ממנו לחייב משקוף בציצית או ציצית במזוזה. על כך כן כתבנו, במאמר לפרשת שלח, ע"ש.
אתה צודק שבסוגיית ע"ז נראה שגם כשיש שני נתונים דורשים ועושים תמיד לחומרא. הבעיה שבדוגמאות שהבאתי שם שניהם לחומרא. לכשאפנה אולי אעיין בזה.
מסקנתך לכאורה עולה מסוגיית ע"ז, שזה כלל בדרכי ההיקש ולא מדיני ספיקות, אבל עדיין ייתכן שהוא ייחודי דווקא לקו"ח. זה כמובן יהיה תלוי במחלוקת האחרונים שהזכרתי לגבי ההיקש, ע"ש.
שוב חשבתי שזה עדיין יכול להיות מדיני ספיקות, שהרי הכלל ספק דאורייתא לחומרא הוא כלל פוזיטיבי מחייב: חובה ללכת לחומרא. הכלל ספק דרבנן לקולא הוא כלל נגטיבי: לא חייבים ללכת לחומרא (אפשר ללכת לקולא, אבל לא חייבים). כעת יש בפניך שתי מסקנות הלכתיות, ואתה מסופק ביניהן. בעצם יוצא שיש לך ספק בהכלה דאורייתא, ולכן ברור שתלך לחומרא בספק הזה ותחמיר. אמנם ממילא יוצא מכאן שגם בספק דרבנן מחמירים, אבל כאמור זה לא סותר את הכלל כי זה כלל נגטיבי.