רדיפה אחר הערכה חברתית וכבוד

שלום רב. בשבת האחרונה קראתי בספרו של הרב יונתן זקס ז״ל  ״השותפות הגדולה״ (אם קראת אשמח לשמוע מה דעתך. כמובן בכללי) ונתקלתי בשאלה מגניבה.
הוא שואל:
מה היית מעדיף? לקבל משכורת של 50,000₪ במקום שהחברה מקבלת 30,000₪? או לקבל 100,000₪ במקום שהחברהמקבלת 200,000₪?
שאלה זו תמצתה עבורי די טוב סוגייה שאני מוטרד ממנה כבר כמה שנים (בעיקר בממשק שלה עם חיי) והיא הנטייה/הרצוןהתקיף שבנפש לזכות במעמד חברתי (באופן כללי) ובמיוחד בזמננו שתופעה זו חוצה מגזרים וחוגים ומופיעה בשיא תוקפה.
אומנם  משחר ההיסטוריה האנושית היווה רכושו הפרטי של האדם מקור למיצובו בחברה אלא שדווקא בימנו דומה שתרבות הצריכה קונה בעיקר מעמד ולא מוצרים. ולא רק צריכת הממון אלא גם ואולי יותר צריכת התארים וההשכלה הפורמאלית.
ניסיתי במהלך השבת לעמוד על טיבה של תופעה זו משני הבטים עיקריים המזינים זה את זה. 
אני רוצה לשתף את הרב באחד הדברים שעלו לי ואשמח לשמוע (לקרוא) מה דעתך ואולי גם לבקש את דיוקך והארותיך בנושא..
ההיבט הראשון הוא– מדוע הנפש כה זקוקה למיצוב חברתי בנטייתה הראשונית הבסיסית (שכן האדם נקרא במהלך חיו להעתיק את מרכז הכובד הנפשי שלו אל ערכים אמתיים ולא חיצוניים כאלה). בכלל זה גם מה הם הגורמים לתופעה להיות כה מורגשת ומוחצנת בימינו? (מלבד ההשפעה הברורה של הגלובליזציה שהולידה הטכנולוגיה שמאיצה וחושפת הכל לכל וריבוי אפשרויות הצריכה הנובע מכך)
השני– מדוע על אף ההבנה הפילוסופית על אודות האווילות והשטחיות שבדבר– כה קשה לנו לשחרר את הלפיתה שהצורך הזה לופת אותנו? מדוע בכל זאת הוא מנהל אותנו ועומד בבסיסן של מוטיבציות רבות בחיינו?
—————
בקשת הערך והמשמעות היא הכיסוף העמוק ביותר של הנפש. (יש הרבה מה להרחיב על שורה זו אבל לא ראיתי בכך צורך לעצם עניין דידן)
בין אם מדובר בפיקציה דמיונית–פסיכולוגית המבקשת להנעים את השהות בעולם מנוכר וסתמי ובין אם מדובר בזיהוי עמוקשל הנפש ברוב כישרונה (אינטואיציה) שאכן יש תוכן ערכי ומשמעות ביסוד הקיום.
האטמוספירה התרבותית שאנו צומחים בה ובנויים במידה רבה בצורתה (על אף החינו ך ה״דתי/אמוני״ שחלקנו קיבלו מהבית), היא זו שמעלה על נס את ההשקפה שאומרת שאין ערך אמתי מוחלט לשום דבר.  ממילא מקבלים הדברים את ערכם רק מכוח תודעת בני אדם (חסרה כאן הבנה מדוע דווקא כך?) ומובן שיהיה לנפש נטיה לעשות דברים תוך מחשבה על מה אחרים יגידו? להרשים. למצוא חן. לזכות במעמד חברתי ולהרגיש שיש לי ערך רק אם החברה מאשרת זאת.
כלומר החברה היא המוקד שמעניק לנפש את הגדול שבצרכיה ולכן דעת החברה המעמד והכבוד לופתים אותנו ככ חזק. 
 
אני מרגיש שחסרה כאן שיטתיות ובכל זאת אשמח לדעת מה הרב חושב ואם יוכל להרחיב ולדייק יותר 
 
בתודה רבה יהודה.