שאלה על היכולות המתמטיות של בני אדם

בספר "שתי עגלות וכדור פורח" הרב מביא את המשל של שני שעונים מכוונים בהקשר של ההתאמה של האדם לעולם, ומסיק כי זה סביר יותר לטעון כי יש גורם מתאם (=אלוקים) בין שני השעונים, בניגוד לדעה המקובלת כי המנגנון של שעון א' (=העולם) הוא שמניע את המנגנון של שעון ב' (=האדם). בפרט, הרב מתייחס ליכולת המתמטית של האדם וטוען כי אין שום סיבה כי תהיה יכולת כזו, ואין בה כדי להעניק יתרון שרידותי.
אך האם כך הוא? ראשית, אין לנו אינטואיציות מתמטיות ופיזקליות מפותחות. קל לנו לחשוב על המושגים הבסיסיים ביותר, כמו מרחק, צורות, מהירות, תאוצה, בהם אנו נתקלים בחיי היום-יום. בקשר למושגים אילו בהחלט מובן כי יש יתרון שרידותי. בעל חיים שיודע להתמצא במרחב, ויודע לפענח מתי איומים שונים מתקרבים אליו, ישרוד טוב יותר בעולם, ודבר זה ילך ויתפתח הלאה בתהליך הברירה הטבעית.
ההישגים המתמטיים הרחוקים יותר מהאינטואיציה התפתחו הודות לשני גורמים: גאונים יוצאו דופן, שאפשר לראות במח שלהם מעין מוטציה שכוללת שכלול של היכולות הבסיסיות הנ"ל, ומאמץ קולקטיבי- תרומות של הרבה אנשים (גאונים וסתם חכמים) שנצברו לאורך מאות שנים צעד אחר צעד. כל צעד מכיל מעט אינטואיציה בסיסית, אך הכל יחד כבר רחוק מאד מהאינטואיציות הבסיסיות.
מעבר לכך, אנחנו קולטים (או מצליחים) רק בתחומים בהם באמת יש פוטנציאל אנושי לפענח את העולם. יתכן שיש עוד מיליארדים של  ושאים, או חוקי טבע, שאין לנו יכולת לקלוט, ולעולם לא גם לא נקלוט אותם.
יש הטוענים לגבי מכאניקת הקוונטים שזה בדיוק על התפר הזה. זה על קצה הגבול של האינטואיציות שלנו, ואכן שם כבר אין כמעט התאמה בין "השעונים". וגם אין צורך שתהיה, כי זה כבר רחוק ממושגי הבסיס שמעניקים יתרון שרידותי.
יוצא אם כן, שהאבולוציה בהחלט מסבירה את היכולת המתמטית, והמוצא הפשוט והסביר יותר להתאמת "השעונים" נעוץ בה, אז מה הצורך בגורם מתאם?