שתי שאלות
א. כל הראוי לבילה וכו' – לא מספיק הבנתי את הסברא, וגם לא מצאתי אם כוונת ר' זירא היא שלכתחי' אי"צ או רק בדיעבד. חשבתי בשתי כיוונים: 1. בדומה ל'כל העומד להיזרק וכו", אמנם למיטב ידיעתי הכלל לא נאמר לגבי הדבר עצמו (הזריקה, ובמקרה שלנו הבילה), אלא רק לגבי דברים אחרים התלויים בו. 2. אכן כלל אין צורך בבילה, אלא בדבר הראוי לבילה, כלומר המבוקש אינו מעשה מסויים אלא תכונה בחפצא. אבל זה ק"ק לי מסברא, וכן קשה מהגמ' בנדרים (עג.) שאין הבעל צריך לשמוע את נדרי אשתו כדי להפר כיון שכל הראוי לבילה וכו', ושם קצת יותר קשה לי להבין שזה תכונת השמיעה בבעל.
ב. דבר שאסור מפני מראית עין אסור גם בחדרי חדרים – לכאו' אין בעיה מהותית בדבר שאסור מפני מראית עין, ולפי זה כל הטעם שלא לעשותו בחדרי חדרים הוא כי יש חשש שיבוא לעשותו גם בפרהסיא. האם לרב יש הסבר נוסף?
תמיד חשבתי שבפשטות הכלל הזה נאמר במקום שבו הדרישה אינה לביצוע בפועל אלא רק למצב שבו הביצוע אפשרי. אבל זה לא נראה מפשטי הסוגיות (שאם לא מכן מדוע בכלל צריך לבצע?!).
אפשרות אחרת היא שמדובר במקרים שבהם מה שחשוב הוא ההשתדלות שלך ולא התוצאה. אבל ראויות לבילה אינה תמיד במקרים שכרוכים בהשתדלות.
סוף דבר, באמת העיקרון הזה לא ברור לי.
מה לגבי השאלה השנייה?
אין לי הסבר נוסף. בחלק מהמקרים יש משהו מגונה בדבר עצמו ולכן הוא אסור בפרהסיא, וממילא יש עניין לא לעשותו גם בחדרי חדרים. אבל זה לא נכון לכל המקרים.
שאלה נוספת, אם אדם גורם לאדם לבטל מצוות עשה, כגון לקשור אדם שמחויב בנטילת לולב, האם מי שגרם לביטול נחשב שביטל מצוות עשה של נטילת לולב או רק עבר על לפני עיור? [השאלה התעוררה בעקבות תוס' בב"ק סט לגבי ביטול חובת ההשבה של חבירו].
לגבי חדרי חדרים, יש גם חשש שמא מישהו יכנס לחדר ויראה אותך עושה את המעשה
בפשטות לפי המדרש שמביא רש"י בר"פ מטות נראה שיש לו ביטול עשה. כך גם עולה מדברי הרמב"ם על ספיית איסור בידיים (בסוה"ל כלאיים וכן במקבילות לגבי טומאת מת ונזירות). בשני סוגי המקורות הללו מדברים על עונ ש ולאוין, אבל איני רואה סיבה לחלק.
תודה
לא מוכח מסוה"ל כלאיים להפך? כל הפרשנים שם מתקשים למה לוקה ומביאים לכך פסוקים מסוימים לגבי אזהרת כלאים במלביש כלובש. האם כוונת הרב היא שהקושי שלהם רק עם המלקות אבל הלאו פשוט להם?
ולא מצאתי את הרש"י במטות, הרב יכול בבקשה להפנות לד"ה מדוייק?
ברמב"ם זה מוצג כעיקרון כללי ולא דין ספציפי בכלאיים (להיפך, בהל' נזירות מובא מקור לכך ששם זה לא קיים. ראה בפרנקל על כלאיים במקו"צ). וכך גם ברש"י ר"פ מטות (ל, טז) שכותב שהמכשיל את חברו הוא נכנס תחתיו לעונשין.
לפי הראשונים שחולקים על הרמב"ם זה אכן לא נכון. יש כאן לפני עיוור אבל לא ביטול עשה. ברור.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer