תנועת החסידות‎

לא הבנתי..
הצגתי אותה לא נכון או שאתה חושב שהיא מופרכת?

תיארת אותה באופן מינורי למדיי. הבסיס החסידי הוא תפיסה של הצמצום לא כפשוטו, וזה אבסורד מוחלט. סתם שטות.

כבוד הרב, עם כל הכבוד, מניין לך שמדובר ב"סתם" שטות? אתה מזלזל בגדולי תורה ורוח עצומים..וזה לא כל כך מובן איך ולמה..? האם אתה מניח בהכרח שמה שלא מובן לאדם כמוך ובפרט לאדם ברמתך הרוחנית בהכרח אינו נכון? האם אתה גורס בהכרח שכל דבר בנסתרות הקיום אתה בהכרח יכול להבין בתפיסה רציונלית? הלא האדם ובטח ובטח האדם הסביר אפילו אם אינטילגנט מאוד, הוא עשוי להיות מאוד מוגבל..

דחיתי כאן תפיסות מופרכות. זו דחייה מכוח קושיא ולא מכוח אי הבנה. איני יודע מניין אתה שואב את הערכתך לאחשים הללו, אבל גם אם אתה צודק, זו לא סיבה לקבל מהם דברים מופרכים.
אדם בהחלט מוגבל, וזו בדיוק הסיבה למה איני מקבל את דבריו של אדם כלשהו רק בגלל שהוא אמר אותם.
בקיצור, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
(אגב, גם אני איש רוח יוצא מגדר הרגיל, ואיני מבין איך אתה דוחה את דבריי במעלתך הירודה. אדם הוא מוגבל ולא יכול להבין הכל. איך נשמע לך הטיעון הזה?)

בס"ד י"ב בתשרי תשפ"ג

מה התמיהה על תפיסת 'צמצום שלא כפשוטו', הרי כמה נשפכו דיות של פילוסופים בשאלה האם העולם קיים או לא. לאחרונה יצא ספר חדש שדן בנושא שבעל האתר הקדיש לו טור שלם. אז מה כל כך תמוה אם החידים החזיקו בתפיסה הפילוסופית לפיה קיומו של העולם הוא אפיסטמי ולא אונטי 🙂

בברכה, אפיסטמוס גורניציאוס איש אונטוס

דומני שעיקר האמירה שהעולם בטל כלפי האלקים הוא בכך ש'כשאני לעצמי מה אני?', אין לאדם ולעולם ערך ומשמעות אלא בהיותו מייצג ומגשים את רצון קונו, ואף אין לאדם שום כח ויכולת ללא עזרת בוראו.

בלעדי היותי שלוחו של בוראי 'כשאני לעצמי מה אני?' אך בהיותי שגריר של מלך מלכי המלכים 'אם אני כאן – הכל כאן'

בשורה 2
… אז מה כל כך תמוה אם החסידים החזיקו…

[ ואולי זה מובנה למהות החסידות לדעת הרמח"ל, שייחודו של החסיד הוא בכך שאינו רואה רק את העניין האישי של 'לצאת ידי חובה'\ אלא מעמיד במרכז את קונו בשאיפה תמידית 'לעשות נחת רוח ליוצרו' }

בברכה, אגא"א

1) "צמצום לא כפשוטו" במובן שהכל אלוקות הוא ודאי לא נכון. או בלשון מרא דאתרא עושה שקר בנפשו.
2) "צמצום כפשוטו" במובן שהאינסוף חיסר בעצמו לטובת בריאה הוא לא בא בחשבון. אנחנו לא מחסרים כלום אצל הבורא. (אלא אם אם כן בא לך לכפור)
3) כשמעיינים היטב הדק במילותיו של האר"י בדפים יא יב בעץ חיים (עיון טוב, כמו מהר"י קנפנטון ומהרש"א בגמרא) ומנסים ליצור תמונה קוהרנטית של המושגים שהרב זלה"ה הביא (מהרח"ו בשמו) מוכרחים ליצור הבחנה בין האין סוף לאור אינסוף. רק כך הקושיות בשני הענפים מתיישבות יפה.
4) הצמצום עליו מדבר האר"י הוא באור אינסוף שעל גבי אלקות לא מושגת (נקרא לה אינסוף) "הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש"
5) ההבדל בין אדמו"ר הזקן למקובלים שקדמוהו הוא באיזה אופן היה אותו צמצום, ושם ורק שם מדובר על "לא כפשוטו" והנפק"מ העיקרית היא בכלל בפן הנפשי, שלשיטת חב"ד הולכת על תודעת ביטול. ואכמ"ל.
6) הכי חשוב לקרוא את האר"י במקור היטב. לדקדק במילים וליצור קריאה רציפה. אחרי שיש את זה ניתן לדבר על הפירושים השונים. והבוחר יבחר.

כך בדיוק מסביר הלשם את המחלוקת ובעצם לשיטתו אין מחלוקת. גם לתפיסתי בגלל שצד אחד הוא נונסנס אז בהכרח שאינם מתכוונים לזה ממש (עקרון החסד). אבל הרבי מלובביץ מתעקש שיש.

בס"ד עש"ק הזי"ו ל"ך תשפ"ג

ליהושע – שלום רב,

השתא דאתינן להכי שהצמצום הוא באור של הקב"ה, י"ל שששתי הבחינות – צמצום כפשוטו או לאו – מקבילה לשתי הבחינות של האור בפיזיקה. האם האור מתחלק לחלקיקים או שהוא מופיע בגלים? וכך הדיון לגבי העולם והאדם. האם הוא חלקיק עצמאי או הקרנת אורו של המקום ב"ה, וכפי שהזכרתי לעיל החסיד של הרמח"ל רואה את הווייתו כממוקדת בעשיית רצון קונו,כקרן אור השלוחה מאדון הכל.

בברכה, הלל פיינר-גלוסקינוס