רודף

אליאב שאל לפני 4 שנים

לכ' הרב ראיתי שאלה יפה בנוגע לסוגיא שהרב עסק כאן פעם:
ראה רמב"ם הלכות רוצח פ"א ה"ו, שכותב כי הרודף אחר חברו להורגו מצוה על כל אחד מישראל להציל את הנרדף מיד רודפו, ומותר אפילו להרוג את הרודף אם אי אפשר להציל את הנרדף באופן אחר.
ראה עוד ברמב"ם הלכות חובל ומזיק פ"ח הי"ב דפוסק כי רודף ששיבר את הכלים בשעת רדיפתו הרי זה פטור מלשלם על נזק הכלים. וטעמו דמאחר ויש ביד כל אדם להרוג את הרודף בשעת רדיפתו, הרי הוא כמחויב מיתה וממון בבת אחת, שדינו "קים ליה בדרבה מיניה".
והנה, ראה רמב"ם שם בפרק ח' הלכה י' שאף המוסר ממון ישראל ביד עכו"ם (אפילו בהלשנה בלבד) דינו כ"רודף", ומצוה להורגו כדי להציל את הנמסר מיד המוסר.
ואף על פי כן, פסק הרמב"ם שם בהלכה א', כי המוסר ממון חברו ביד עכו"ם חייב לשלם כפי מה שהזיקו, ולא אמרינן "קים ליה בדרבה מיניה".
ויקשה לדעת הרמב"ם מאי שנא:
בין: רודף המשבר את הכלים, תוך כדי רדיפתו, שפטור מלשלם על הכלים מהטעם של "קים ליה בדרבה מיניה".
לבין: מוסר ממון חברו ביד עכו"ם דפסקינן כי חייב לשלם בכגון דא את דמי נזקו.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 שנים

אני חושב שלא קרב זה אל זה. המוסר ממון אינו חייב מיתה מן הדין. זו תקנה מאוחרת (מזמן הגמרא – ראה ב"ק קיד). לכן זה לא נחשב כגמרא שחייב מיתה אלא רק יש רשות להורגו. לעומת זאת, ברודף יש חיוב מיתה מן הדין. יתר על כן, ברודף זהו גם עונש עליו (ולא רק מניעת הרצח של הנרדף). יש להאריך בראיות, אבל לע"ע ראה אפיקי ים ח"ב סי' מ מש"כ בזה.

השאר תגובה

Back to top button