טיעון האדם השלישי
הטיעון הולך ככה
1. X הוא יפה
2. Y הוא יפה
3. היפה עצמו (אידיאת היופי) הוא דבר ריאלי (במובן המודרני של המילה, כלומר אי תלות בהכרת האדם)
4. אבל, היפה עצמו(a) הוא גם יפה
מסקנה, x, y, והיפה עצמו(a) לוקחים חלק מאידיאת היופי (היפה עצמו (b))
5. אבל היפה עצמו(b) הוא גם יפה
וכן הלאה וכן הלאה
לא הבנתי איזה מין טיעון זה, נראה כמו בלבולי מוח בעלמא. ברור שהיפה עצמו הוא יפה אבל אין הוא יפה כמו שחפץ מסויים יפה, הוא יפה במהותו (ולא רק כתכונה), זה לא אותו מובן בכלל
איפה אני טועה (או צודק אולי) ?
אתה לגמרי צודק. ניתוח לוגי מפורט של ה"פרדוקס" הזה תמצא בספר על האפלטוניות בסדרת לוגיקה תלמודית.
כעת נכנסתי לכאן במקרה. אוסיף רק תיקון קטן: לא נכון שהיופי עצמו הוא יפה. יופי הוא תכונה של עצמים, אבל התכונה הזאת עצמה אינה יפה בשום מובן מקובל. המהירות של מכונית אין לה מהירות והריבועיות של הריבוע אינה ריבועית. כך גם הסוסיות אינה סוס ואין לה תכונות של סוס (ולמרבה ההפתעה, גם אידאת האדמומיות אינה אדומה). בספר הבחנתי בין הסוס האידאלי לבין הסוסיות. לראשון יש תכונות של סוס ולשנייה לא. השנייה היא עצמה אוסף של תכונות, ולתכונות אין תכונות (לפחות לא מאותו סדר).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer