הנסיון המחקר והקבלה

שו"תקטגוריה: כלליהנסיון המחקר והקבלה
איתן שאל לפני 2 שנים

יש קטע יפה בעין אי"ה (שבת ד ז) שמדבר על מתודות להתרת ספקות:

(שבת מט, ב): "אמר ליה אבי, וליתי ספר תורה ולימני, מי לא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום."
שלשה הם הדרכים להתרת כל ספק: הקבלה, המחקר, הניסיון. במקום שהניסיון לא יוכל לברר לנו את שאלתנו, יבא לנו המחקר לעזרה, ויפיץ קרני אורו בדרכיו הקרובים והרחוקים, הכל לפי הנושא. ובמקום שגם המחקר יצר לו ולא יוכל להביאנו עד החוף המובטח, תופיע לנו הקבלה הנאמנה מסוד אלה על ישרים, להביע לנו חדות צפונות ופלאות חכמה. אבל חלילה לנו להשתמש בכח צפון, בהיות לאל ידינו לחשוף את מקור ידיעתנו מכח גלוי, על כן לא נשית פנינו למחקר רעיוני במקום שיש לנו ברור נסיוני פשוט. ולמדנו מזה גם כן, שלא נחדל מחקור בכל דבר אשר יד מחקרנו יביאנו שמה, כי במה שיש מקום להגיע בבטחה בכח אחד לא ניתן מאדון כל הנשמות שימוש לכח אחר בעקרו.
אמנם הספיקות בדברי תורה המה נכבדים לנו, בין מצד עצם ידיעתם, בין מצד ההשתדלות עצמה שהם מכניסים אותנו להשתדל יותר בעמלה של תורה. על כן צריכים אנו להזהר, לבלי נאמר, כיון שההשתדלות בעצמית היא תכלית נאה על כן למה נחפש לנו דרכים הקלים כדרך הניסיון, נעמיק במלאכה הכבדה של החיפוש הגיוני, זאת היא טענה מעבר אחד, ויש מי שיוכל לטעון, כיון שטובה זו היא נחלת אומן ואמונת חכמים, על כן נבא לקבל את הפתרון בקבלה. אמנם לא זה ולא זה יצדקו, כי רק במקום שאין האמת הניסיוני נכון לפנינו, אז יצא פרי תועלת מההשתדלות לבקש עצה ממרחק, ואז ההשתדלות מצד עצמה משובחת היא, וכל חכם לב יבין כי יש כאן סוד אלהי, שהשאיר עבודת עיון זו לפרק זה ולאישים הללו. אבל כשיש מקום לבא אל המבוקש על ידי ניסיון, לא השאירה כאן העצה האלהית דרך להשפעת הרעיון מצד כח הספק, שיבא רק מרפיון ידים ועצלות. על כן, גם אם יאמר אדם להשתמש בזה בדרך המחקר, לא יצליח, והענפים השכליים שיצאו מזה לא יהיו נטועים על פלגי מי תורת אמת. על כן, כאשר השכל פועל את פעולתו במהלך תמידי, אין ראוי לאחרו מאומה, למען לא יבנה את ציוריו בין בין כך על יסוד רעוע, כי אם לבררו באותו הבירור המוכן לו לפי עניינו. על כן, כאן שהניסיון יוכל לברר השאלה, ליתי ספר תורה ולימני, ולא תאמר אין הזמן מוכשר לעבודת ניסיון כזאת הקשה, ובין כה וכה נשתמש בדרכי השערה ומחקרים עיוניים, לא כן שנינו, לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום, להראות חביב[ו]ת המאורע שהביא את הבירור הנסיוני הודאי, ולהראות לבל ניתן לשכל להתעסק בציורים שלא נוצרו בעדו, כיון שיש ברור גלוי, "אמרות ד' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ"‏.

רציתי לשאול למה לא כדאי להסתמך ישר על הקבלה במקום הנסיון? את הטענות שלו נגד המחקר הבנתי, אבל קבלה זה פשוט נסיון שקודמים עשו לפני והעירו אליי- למה אי אפשר לסמוך על זה
(האמת שהקטע גם קצת הזכיר לי את הביקורת שלך נגד מחקרי כורסה 🙂 )

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שנים

לא ממש עברתי. מקופיא אומר שאני לא חושב שכוונתו לדבר על סדר כרונולוגי: קודם ניסיון ואז מחקר וקבלה. ייתכן שכוונתו לדבר על סדר תוכני. מה שניתן ללמוד מהניסיון והמחקר לא  צריך קבלה. אבל הקבלה מאפשרת לנו לדעת דברים שהמחקר והניסיון לא ייתנו לנו. זה לא סותר שאם יש קבלה אין צורך להיזקק למחקר וניסיון גם אם הם אפשריים. לדעתי האישית לא כן הוא, שכן גם דברים שבאו בקבלה ממש אינם הכרחיים (ייתכנו שיבושים והמצאות).

השאר תגובה

Back to top button