לימוד ההלכה

ההנחה היא שאנשים יודעים את ההלכות היסודיות או שואלים. לא בנקל נכשלים בעבירות.
מעבר לזה, חלוקת הזמן אינה תמיד לפי פרופורציית החשיבות. כמו שחלוקת תקציב המדינה לא ניתנת כולה לבריאות אלא נותנים גם לספורט ותרבות וכו'.
ומעבר לזה, יש חשיבות ללימוד כשלעצמו, ולא נכון שהלימוד המעשי בהכרח קודם.
ולבסוף, אני לא מקבל את עצם החלוקה בין לימוד למעשה לבין לימוד עיוני. זה אותו דבר, אלא שבשורה התחתונה של הלימוד צריך להגיע למסקנות המעשיות.