נצילות בלימוד גמרא

כשלומדים מקצועות מדעיים התחושה היא של נצילות מקסימלית. הכל נבנה מן המסד עד הטפחות. כל שלב מנומק. כשיש בעיה מציגים אותה במלוא החריפות ואז מראים את הפיתרון. כל התעכבות והתעכבות היא רק בגללי לפי היכולות. אחרי שלומדים אין דרך להציג את החומר יותר טוב ממה שהוא כבר מוצג בספר. הרי שולחן והרי בשר והרי סכין הושט היד וגע בם. כל הקושי הוא נטו בהבנה. גאוני עולם זרעו וחרשו וקצרו ודשו ואני בא ואוכל מן המוכן.
 
אבל כשלומדים גמרא התחושה היא ההיפך הגמור. הכל מבולגן. את ההנחות צריך לחשוף במאמץ. אפשר בקלות להחמיץ נקודות חשובות. נדרשים לעשות המון עבודה עצמית גם של סדר ומבנה וגם של הבנה. בסוף כמות התובנות שמפיקים מלימוד גמרא של 15 שעות קטן בסדר גודל מכמות התובנות שאפשר להפיק מלימוד מתימטיקה של 15 שעות.
 
על היתרונות שכן יש בלימוד גמרא ובאופן המקובל כבר כתבת לא פעם.
אני רק שואל מבחינת הנצילות האם רק אצלי (או גם אצלך) הנצילות בלימוד גמרא היא בערך כמו שחותכים סלט עם יד אחת סכין קהה וחדר חשוך, או לא.