פסיקת סמס הרב אבינר

אולי פשוט תעיינו בספר 'פסקי תשובות', המלקט מספרי שו"ת חשובים על סדר המ"ב, ותעמדו בעצמכם על טעמי המתנגדים ליציאת הבעל בקידוש של אשתו? אם קשה לכם – תשלחו את אשתכם לעיין שם 🙂

בברכה, לי קוטי

במשנ"ב כתוב שאשה מוציאה את הגבר משום שהיא גם כן מחויבת במצוה, הוא רק אומר שבמידה ויש אנשים שאינם מבני ביתה עדיף שלא תוציא משום כבוד הציבור, וכיום לא בטוח שאשה שמוציאה אנשים זה פוגע בכבוד הציבור. לכן לא ברורה לי תשובתו של הרב אבינר וזה על גבול הלא לגיטימי (הסתרת מידע מהשואל לצורך הנחלת נורמות התואמות את השקפותיו של הרב).

בס"ד כ"א בטבת תשפ"א

אחרי שהצעתי אתמול לפתוח את מקור דברי הרב אבינר 'פס"ת רעא', הלכתי ובדקתי. בספר 'פסקי תשובה' להג"ר אברהם פיוטרקובסקי זצ"ל – צריך חיפוש יסודי יותר כי אינו מסודר לפי סדר השו"ע.

בספר 'פסקי תשובות' להג"ר' שמחה רבינוביץ שליט"א, ירושלים תנש"א, לא מצאתי בסימן רעא התייחסות לנושא, אולי יש מהדורה עדכנית מורחבת יותר שבה יש דיון בנושא.

בספר 'דברי בניהו – פסקי תשובות' (להג"ר בניהו דיין, ר"מ דרכי הוראה', שאלה רצג (עמ' ריז) כותב שהבעל יכול להוציא את אשתו מדין ערבות, אף אם לא התפללה וחיובה מה"ת, וכן האישה יכולה להוציא את האיש בקידוש, שכן כל מה שאישה חייבת – יש בה גם דין ערבות להוציא את האיש.

מה שכן מצאתי הוא, שבסימן רפט אות ב'
כותב הפס"ת (רבינוביץ) שבשעת הדחק יכולה אישה לאכול לפני קידוש היום, שכן בשעת הדחק יש לסמוך על הפוסקים דס"ל שאישה פטורה מקידוש היום (וציין ל'דעת תורה' בשם מהר"ם חלאווה בשם הרשב"א).

לפי זה יש מקום לומר, שראוי שהבעל לא ייצא בקידוש היום בשמיעה מאשתו, שכן יש לחוש לדעת מהר"ם חלאווה בשם הרשב"א שאישה פטורה מקידוש היום.

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

לגבי 'כבוד ציבור' –
לפי מה שהסביר הג"ר יהודה הנקין זצ"ל (בשו"ת בני בנים, ע"פ דברי הראשונים) ש'כבוד ציבור' הוא החשש שיחשבו שאין הגברים יודעים לקדש בעצמם ולכן הביאו אישה שתוציאם ידי חובה – הרי י"ל שחשש זה קיים גם בימינו, שיאמרו שאינם יודעים לעשות קידוש בעצמם

(בשעתו היה לי שקלא וטריא איתו בנושא. באחת הפעמים שנכנסתי אליו, הראה לי מאמר שפירסם ב'קולך', והערתי לו שאולי יש בזה בעיה של 'כבוד ציבור' אם גבר מפרסם בכתב עת תורני של נשים
שיאמרו שאין מספיק נשים שיכתבו מאמר תורני. וחייך)
.
גם לפי הסברם של הגרי"ד סולובייצ'יק והגר"י משאש ש'כבוד ציבור' הוא החשש לחוסר צניעות (כעין מה שאמרו בירושלמי שנשים הולכות אחרי הגברים בלווייה 'מפני כבוד בנות ישראל שלא יתנו בהן עיניהם') – גם זה י"ל ששייך בימינו..

לגבי הטעם של הרב הנקין לדעתי בוודאות זה לא שייך בימינו משום שבימינו אין סיבה לחשוב שאם האשה תקדש נאמר שהגברים לא יודעים לקדש מאותה סיבה שאם גבר מקדש לא נאמר שהנשים לא יודעות לקדש ואם אכן נאמר כן וכי במצב של היום יש פחיתות כבוד כשאשה יודעת לעשות משהו שגברים לא יודעים?
לגבי הטעם של צניעות גם כן יש לדון לאור הכתוב לעיל בטעם הראשון שמאחר שכיום אשה יכולה לתפקד בכל דבר כמו גבר אם כן אין סיבה שגברים יתנו עיניהם בבנות ישראל דווקא כשהן מוציאות אותם בקידוש, וד"ל.

לפ"ת – שלום רב,

המ"ב בסי' רעא לא נקט לשון 'כבוד צבור' אלא 'דזילא מילתא' שאישה תוציא אנשים שאינם בני ביתה. מקורו הוא בא"ר ודה"ח, וצריך לראות הדברים במקורם. עכ"פ זה לא המקור לדברי הרב אבינר שכ' שגם את בעלה לא תוציא. והדברים עדיין טעונים בירור.

בברכה, יפאו"ר

לגבי 'כבוד הצבור' – כדאי לציין לדברי השואל בשו"ת בני בנים חלק ד סימן ג', שהוכיח מהרמב"ם והסמ"ג, שלא הביאו את הרישא 'הכל עולים למנין שבעה אפילו קטן ואפילו אשה', אלא רק את הסיפא 'אשה לא תקרא בתורה משום כבוד ציבור', שמשמע דס"ל לרמב"ם והסמ"ג שאחרי שתקנו חכמים שאישה לאר תקרא בציבור מפני כה"צ – בטלה לגמרי עליית נשים לתורה. עי"ש במה שהשיב הרב הנקין.

כן הציע השואל כיוון אחר להסבר 'כבוד ציבור'. הוא רצה לומר, שלהיכנס לבית הכנסת של הגברים לא נהגו הנשים משום 'תיקון גדול', אלא שהיה מקום שאישה תקרא בתורה מעזרת הנשים, וכנגד זה ניתן הטעם של 'כבוד ציבור', שאין זה כבוד הציבור שישמעו את הקריאה ממי שנמצא מחוץ לבית הכנסת. ועי"יש מה שהשיב הרב הנקין.

בברכה, השואל