קנה מוצר פגום
שלום וברכה
מי שקנה במכולת חלב וכשהגיע לביתו ראה שהחלב פג תוקף והמוכר בחנות איש מבוגר וקפדן מסרב להחליף לו (חצי שעה אחרי הקניה) כי אומר שלא מאמין שזה החלב שקנה פה האם רשאי מעצמו להניח את החלב שקנה בחנות ולקחת אחד אחר ולצאת?
עקרונית אדם עושה דין לעצמו רק במקום שיכול להוכיח את צדקתו בבי"ד.
אפשר לבדוק מה אומר החוק במקרה כזה. אם החוק מחייב אותו להחליף אז אתה רשאי.
אם אתה ממש רוצה להיות צדיק, בדוק את מלאי החלב שלו ותראה אם יש עוד פגי תוקף. צלם אותם ותראה לו. תגיד לו שאתה מעביר את זה למשרד הבריאות או לגורם הרלוונטי. אגב, בכל מקרה אם אתה מוצא פגי תוקף ראוי לדאוג שזה לא יימכר.
תודה רבה אבל הרב המןכר לא אומר שאם קניתי פג תוקף זאת בעיה שלי הוא צועק רק שלא זה החלב שקניתי אצלו וא ני שקרן הוא לא מוכר פג תקף אבל אני יודע שזה כן החלב הזה. במקרה הזה הלכו החמששקל לא נורא ולמדתי לקח לבדוק בחנות אבל אני שלאל מבחינה עקרונית אני לא יכול להוכיח שזה החלב אבל אני יודע שזה כן
הבנתי את כל זה. על כך אמרתי שאם תברר אצל עו"ד והוא יאמר לך שלפי דיני הראיות בחוק אתה צודק, אז תוכל להחליף. במוצר פג תוקף ודאי יש חובת החלפה. את זה לא צריך לברר.
למה אם אני לא יכול לברר אסור לי? תמיד חשבתי שאם אני בטוח שהדין איתי, מותר לי לעשות דין לעצמי אפילו אם אין לי ראיות. כלומר, החילוק בין אם יש לי ראיות או לא הוא רק לעניין הפסק שיינתן בבי"ד כאשר בעל דיני יתבע אותי. שאם יש לי ראיות – אפטר בדין, ואם אין לי – אתחייב, מפני שאין לו לדיין וכו'.
בקיצור, אשמח אם אי מי יפנה אותי לאיפה כתוב בהדיא אחרת.
חו"מ סי' ד ס"א. אמנם לגבי ת"ח יש שהתירו לו גם בלי שיוכל להוכיח (הגר"א שם סקי"ד).
המפרשים אומרים שם שכל מה שכתוב שאם לא יכול לברר שהוא שלו אסור להוציא – הכוונה בעדים. אבל אם הוא יכול לקחת בלי עדים – יהיה נאמן במיגו. מזה מוכח שמבחינה מוסרית (נקרא זה הלכות גניבה) אין בעיה, ורק מצד בית הדין – לאו כל כמיניה.
לא?
לא בדקתי כעת, אבל שאלת הנאמנות היא שאלה אחרת. אם יש לו מיגו אז יהיה נאמן. זה לא אומר שמותר לעשות זאת. בלשון השו"ע רואים שאסור לעשות זאת בלי שיכול להוכיח. הוא לא עוסק שם בנאמנות.
להיפך. הוא לא עוסק בשאלת מותר או אסור אלא רק בנאמנות. ואכן מבחינת המיקום הדין הזה נמצא בהלכות דיינים, לעניין האם מותר לאדם להחליף את הדיין ולהכות כדי להוציא, והחידוש הוא שכאשר הדין הזה יבוא לפני הדיינים הוא יישפט האם עמד בכללי הדין, ואם כן, הרי דן דין אמת וכולם יכולים ללכת הביתה בשקט, ואם לא עמד בכללי הדין – מבחינת בית הדין לאו כל כמיניה, והוא חייב ככל אחד שהיכה וגזל בשם טענות שאין עמן ראיה.
לו היה מדובר בשאלה אם מותר או אסור – היה מופיע ביורה דעה.
אבל אני מסכים להיפרד בהסכמה שלא להסכים..
סליחה על האריכות ותודה על הסבלנות!
לא יודע אם אנחנו מסכימים או לא, אבל ההערה ממיקום הדין לא נכונה. זה לא ממוקם שם בגלל שעוסקים בשאלה מה הדיינים צריכים להחליט, אחרת זה היה אמור להתמקם בדיני טוען ונטען. אלא בגלל שהאדם שעושה דין לעצמו מתפקד כדיין (והאריכו בזה האחרונים, וגם אתה עצמך הזכרת זאת). לכן זה מופיע בריש חו"מ בהל' דיינים.
וכך גם לגבי הערתך על מותר או אסור בממונות. זה לא מופיע ביו"ד אלא בחו"מ. וכי איסור גזל מופיע ביו"ד?!
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer