ברכות כג:

נתן שאל לפני חודש 1

שלום הרב,
למדנו היום בדף היומי את הגמ’ הבאה במס’ ברכות בעניין כניסה עם תפילין לבית הכסא – 
 
“…אלא לאו תפילין ותיובתא דרבא אמר רב ששת תיובתא מכל מקום קשיא השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי לא כל שכן הכי קאמר בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי בית הכסא עראי דאיכא ניצוצות אסרי אי הכי אמאי אין עליו תשובה תשובה מעלייתא היא הכי קאמר הא מילתא תיתי לה בתורת טעמא ולא תיתי לה בק”ו דאי אתיא לה בתורת ק”ו זהו ק”ו שאין עליו תשובה”
רש”י על אתר מסביר – 
דאי אתיא לה בתורת ק”ו – לומר דין הוא להקל בבית הכסא עראי קל ולהחמיר בבית הכסא חמור ולא תזול בתר טעמא אלא בתר חומרא וקולא ואנן עבדינן איפכא אין לי עליו מה להשיבך שאין לי למצוא שיהא בשום מקום בית הכסא עראי חמור מן הקבוע שאוכל להשיבך אם התרתי בקבוע שהוא קל בדבר פלוני נתיר בשל עראי שהוא חמור בה אבל טעמא איכא למאי דעבדינן דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא ודבר זה לאו קל וחומר לא קל ולא חמור:
שאלתי כזאת – 
האם זה לא עניין סמנטי בלבד? 
לכאורה אני יכול להפוך את הטעם של חשש ניצוצות לפירכא על הקל וחומר – 
“מה לבית הכסא עראי שכן יש בו ניצוצות, תאמר בבית הכסא קבוע שאין בו ניצוצות”. כלומר במקום להסתכל על זה כ”טעם” להתסכל על זה כ”חומרא” הפורכת את הקל וחומר מתוכו.
ושאלהשנייה מהכיוון השני – מהגמ’ כאן משמע שאם יש טעם חיצוני מדוע להחמיר דווקא במקרה הקל ולא בחמור, אזי זה גובר על מידת הדרש של קל וחומר שהייתה מביאה למסקנה שונה, על אף שאין עליו תשובה. ואם כן –  האם אין בכך כדי “להפיל” כמעט את כל הקלי וחומר שבש”ס? הרי כמעט תמיד ניתן למצוא טעם מדוע על אף הקל וחומר, יש טעם מדוע להחיל את הדין רק על המקרה שהוא לכאורה “קל”.
 
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני חודש 1

אני חושב שהדיון כאן הוא בשאלה כיצד מתנהלת ההלכה. האם כשקובעים את הדין בבי”כ קבוע וארעי הולכים אחרי הטעם הספציפי לדין או אחרי רמות החומרה היחסיות של המקומות הללו. אם הולכים אחרי הטעם יש מקום להחמיר יותר בארעי, אבל אם קובעים את הדין לפי רמות החומרה אין להקל בבי”כ קבוע יותר מארעי. סברת הניצוצות אינה פירכא על הקו”ח, שכן הקו”ח לא עוסק בדין המסוים של השתנה בתפילין אלא על יחס החומרה/קדושה בין שני סוגי בתי הכסא, והניצוצות לא עוסקים ביחסי החומרה הכלליים ביניהם אלא הם סברא ספציפית לגבי איסור השתנה.
אגב, יש לחלק כאן בין שאלת הכניסה לבית הכיסא עם תפילין (אפילו בידו), שזה בוודאי קשור רק לקו”ח ולמעמד של שני המקומות, לבין איסור ההשתנה שתלוי גם בניצוצות.
הפסקה הראשונה כאן עונה גם על שאלתך האחרונה.

יהושע הגיב לפני חודש 1

נראה שכאן כל הדיון הוא בתקנה דרבנן. אפשר להציע שפירכא מסברא אינה רלוונטית בקל וחומר בדינים דאורייתא כיון שאומרים כרגיל כל זה אכניס בקל וחומר, כלומר יש הוכחה מהדינים עצמם שהסברא הכללית אינה נכונה. זאת משום שלא דרשינן טעמא דקרא ולכן הסברא צריכה להיות כללית ולא יכולה להיות דווקא כנגד הדין המסוים שרוצים ללמוד. אבל בתקנות דרבנן, כיון שהטעם ידוע, אז הפירכא מהסברא היא ממוקדת כלפי הדין המסוים שרוצים ללמוד ולכן אי אפשר להכניס אותה בקל וחומר. אם אכן כך אז אולי יש כאן מסקנה כללית שבדינים דרבנן 1) דורשים קל וחומר 2) פירכא מסברא ממוקדת על פי טעם התקנה היא פירכא טובה. [דומני שכל זה אכניס בתשובה שכתבת, אבל יותר ברור שיטרח ויכתוב לה רב. וק”ו אם זה לא נכון]

יהושע הגיב לפני חודש 1

לפלפולא אני מוסיף שאם יש סברא ממוקדת (כמו שהצעתי, כיון שזה דין דרבנן עם טעם) למה סברא ממוקדת (ניצוצות) היא מספיק טובה כפירכא (מסברא) על הקל וחומר, אז בסופו של דבר אנו פורכים את הקל וחומר עם סברא ממוקדת (בסה”כ שתי סברות ממוקדות), וא”כ צב לצב ק”ו לק”ו וכבר אין לנו דרך להחליט האם לסמוך על סברות ממוקדות או לא.
במונחי הקוורטט (או במקום אחר?) זהו אנטי-פרדוכס, כיון שאם נבחר להניח שסברא ממוקדת היא לא מספיק טובה אז אין שום טיעון נגדי (כי הסברא הממוקדת שאומרת שסברא ממוקדת היא מספיק טובה – היא לא מספיק טובה, כהנחה).
אם כי נראה יותר שדיון בכללים של קל וחומר (ולא בקל וחומר מסוים) הוא דיון רגיל ככל דבר אחר ובהחלט נגיש לסברות. בפרט שכל הסיבה שפירכא מסברא אינה מועילה (ככל שאני יודע) היא רק משום כל זה אכניס, ולכן אין כאן הנחת יסוד נפרדת אלא צריך לבדוק בכל מקום האם אפשר להכניס (ולכן י”ל שרק בדאורייתא אפשר להכניס ובדרבנן לא, ככל שהסברא ממוקדת על פי הטעם)

יהושע הגיב לפני חודש 1

מתנצל על ההצפה.
גוגל גילגלני לבבא מציעא ג ע”ב: ולאו קל וחומר הוא, ומה התם (שור שנגח פרה ונמצא עוברה בצידה) דאיכא דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר ואיכא למימר כולה למר ואיכא למימר כולה למר אמר סומכוס ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה, הכא (שנים אוחזין בטלית) דליכא דררא דממונא [ועוד] דאיכא למימר דתרוויהו היא לא כל שכן. אפילו תימא סומכוס היא שבועה זו מדרבנן היא כדרבי יוחנן וכו’.
וכתב שם בשטמ”ק: ואם תאמר מאי משני, מעיקרא נמי הוה ידע שפיר דשבועה זו מדרבנן ומכל מקום הוה קשה ליה לסומכוס דמאי שנא דתקינו שבועה טפי גבי מציאה מגבי שור שנגח, ומאי משני מזה. וי”ל וכו’.
אולי בעצם ההסבר בסוגיא הזאת יהיה כמו ההסבר בסוגיא בברכות, שהשאלה הייתה האם הולכים לפי היררכיה כללית או לפי סברות ממוקדות, ונפשט שהולכים לפי סברות ממוקדות. ודווקא משום שזה דרבנן.

הגמרא:
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=16
שטמק:
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%94_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A6%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90/%D7%93%D7%A3_%D7%92

השאר תגובה