האם הטיעון הבא נכון?
שלום מיכאל,
אני מעוניין בבקשה לשאול שאלה שתוביל לשאלה אחרת הקשורה לאלוקים. האם המסקנה אכן נובעת מההנחות? אם לא, מדוע?
– מיקי מאוס הוא נשיא ארה"ב.
– הנשיא הוא בן 35 לפחות.
לכן מיקי מאוס הוא בהכרח בן 35 או יותר.
בהחלט נובעת.
את הטיעון הזה הבאתי מערך הויקיפדיה של modal fallacy. הם טוענים (וגם אני) שהמסקנה אינה נובעת.
אם תסכים איתי ועם הערך בויקיפדיה אני אשמח להמשיך לשאלה הבאמת רלוונטית, אם אתה לא מסכים אשמח לשמוע מדוע לדעתך הם טועים.
לא קראתי, אבל ראיתי שמדובר על לוגיקה מודאלית, ואז ברור שזה לא נובע. השאלה מהי המילה "בהכרח". האם הנביעה היא הכרחית (זה כן) או שהטענה היא הכרחית (זה לא).
ראה על ההבחנה הזאת בטור 301 בהצרנה של יהודית רונן.
הבעיה כאן היא בתרגום של הניסוח היומיומי לניסוח פורמלי. הניסוח היומיומי אינו מדויק ולא חייב להיות כזה. ולכן ניתן לפרש את ה"הכרח" כאן בשתי המשמעויות הללו.
הטיעון של יהודית רונן זה בדיוק מה שרציתי להגיע אליו. אם אתה מקבל את זה שבדוגמה מויקיפדיה מדובר בכשל מודאלי והמסקנה אינה נובעת, מדוע אתה לא מקבל את הטיעון של רונן שאומרת שמדובר כשל מודאלי בטיעון נגד ידיעה ובחירה חופשית? מה ההבדל בין שני הטיעונים? (קראתי את ההתייחסות שלך בטור, לפי מה שרשמת שם נדמה שלא הבנת את רונן, בתגובה אחרת אתייחס למה שרשמת שם אם יהיה צורך).
אציג פה את הטיעון נגד ידיעה ובחירה חופשית שתוכל לציין מה השוני:
– בהכרח, אם ה' יודע שתבחר x, אתה תבחר x.
– ה' יודע שתבחר x.
לכן, אתה בהכרח תבחר x.
אם בהכרח תבחר x, לא תוכל לבחור אחרת כלומר אין בחירה חופשית.
מה שרונן אומרת במילים פשוטות יותר זה את הדבר המובן מאליו, שהבחירות שלנו הן קונטינגטיות ולא הכרחיות. והנקודה החשובה היא שיש סתירה בין ידיעה לבחירה חופשית אך ורק אם מדובר בהכרח.
הסברתי זאת בטור 301. אם היא צודקת, פירושו של דבר הוא שיש עולם אפשרי שבו אלוהים יודע שאבחר X אבל זה לא יקרה בפועל. אבל זה לא יכול להיות כי הגרירה בין שתי הטענות הקונטינגנטיות היא הכרחית. כלומר אם אין לי אפשרות לבחור אחרת אז בהכרח אני בוחר ב-X גם אם אני מדמיין שלא. הטענה הנגדית היא שאמנם תמיד אבחר ב-X (כי אין עולם שבו אלוהים יודע וזה לא מתקיים) אבל עדיין זה לא הכרחי. פילוסופית זה מה שנקרא הכרח: לא ייתכן שתבחר אחרת.
אולי אני טועה אבל אני חושב שלא שמת לב לתגובה הראשונה שרשמתי.
זה או שאתה לא מסכים שקיים כשל מודאלי בטיעון כפי שהצגתי, או שאתה לא מסכים שהסתירה מתקיימת רק כאשר מדובר בהכרח.
נדמה שלא ירדת לסוף דעתה. אם היא צודקת זה לא אומר שיש עולם אפשרי שבו אלוהים יודע שתבחר x אבל זה לא יקרה בפועל, אם היא צודקת זה רק אומר שהבחירה שלך בx היא לא הכרחית.
במילים אחרות, בהכרח, אם אלוהים יודע שתבחר x, אתה תבחר x אבל לא בהכרח תבחר x. יש עולם אפשרי שבו אתה תבחר y, ובעולם הזה ידיעת אלוהים הייתה y.
הבחירה שלך היא שקובעת את ידיעת אלוהים, לא ידיעת אלוהים קובעת את הבחירה שלך.
הבנתי את כל זה בדיוק, ועל כך עניתי גם בטור וגם כאן.
טענתי היא שאם אין אפשרות לבחור אחרת, אז גם אם הבחירה אינה הכרחית דה פקטו אין בחירה. לגבי טענתך שהקשר הוא הפוך, כלומר שהבחירה קובעת את הידיעה אחורה בזמן, לכך התייחסתי בטור עצמו (דרך פרדוקס ניוקומב והדטרמיניזם הלוגי). הסברתי שם שאתה יכול לומר דבר כזה על ערך אמת של טענה אבל לא על מידע שקיים אצל מישהו (כמו אלוהים). זה בהכרח מגיע רק אחרי ההתרחשויות עצמן.
אפשר גם לראות זאת כך. ברור שאין שקילות בין הטענה "הכרחי שאם X אז Y" לטענה "אם X אז הכרחי ש-Y". לזה אני מסכים. אבל אני טוען שההבחנה הזאת כשלעצמה לא פותרת את הבעיה, מפני שלפחות לגבי אלוהים גם הטענה השנייה נכונה (בוודאי במובן המודאלי שאותו תיארתי). אם בכל עולם אפשרי יש בחירה שלא נעשית בהכרח, זה מה שנקרא הכרח לענייננו. מה שמתקיים בכל עולם אפשרי זה גופא הכרח. לגבי הקשר אחורה בזמן בין המעשה לידיעה, ראה למעלה.
מעולה אז אתה בעצם לא מסכים עם זה שיש סתירה רק כאשר מדובר בהכרח. אם כך צריך לנסח טיעון בסגנון:
אלוהים יודע שתבחר x, לכן אתה תבחר x.
אם אתה תבחר x ולא y, אז אין לך בחירה חופשית.
מזה שבחרת x ולא y כמובן שלא נובע שאין בחירה חופשית, בחרת באופן חופשי x ולא y, וזה מה שאלוהים ידע שיקרה. כאשר נמנעים מהמילה בהכרח לא ניתן להגיע באמת לכך שאין רצון חופשי.
לגבי ניוקום, שים לב איפה האנלוגיה נשברת. השחקן יודע את האסטרטגיה של הנביא, לכן יש לו גישה לידע של הנביא וזה כמובן יוצר פרדוקס. זה כמעט שקול לכך שתדע מה אלוהים יודע שתבחר, עם זה אני בהחלט מסכים שיש בעיה. מכך לא נובע שאין בחירה חופשית, מכך נובע שאם אלוהים יבחר לגלות לך את הידע שלו, הוא בעצם מאפשר לך לגרום לו לטעות. לכן כאשר אלוהים בוחר לשתף אותך בידיעה שלו, הוא או מונע ממך את הרצון החופשי לגבי אותה בחירה שהוא יודע, או שהוא נותן לך את האפשרות לגרום לו לטעות.
הסברתי מדוע לדעתי זה כן אומר שאין בחירה. אנחנו חוזרים על עצמנו.
לגבי ניוקום, איני רואה קשר לכך שהוא יגלה לי. הפרדוקס עוסק במצב שהוא לא מגלה לי. אבל בטור שם הפרדוקס הובא רק כדי לשלול את האפשרות של סיבתיות הפוכה בזמן (שהעשייה גוררת את הידיעה).
אני לא רואה שהדגמת איך הטיעון ללא השימוש בהכרח, גורר שאין בחירה. רק אמרת את זה. הראיתי ניסיון לבניית הטיעון ללא השימוש בהכרח, וממנו לא נובע שאין בחירה.
לגבי ניוקום, הנקודה היא שאתה לא יכול להשתמש בו כדי להדגים מה שהדגמת בטור מפני שהמקרים אינם שקולים. והם אינם שקולים בשל העובדה שהשחקן מודע לאסטרטגיה של הנביא. אני יודע שהפרדוקס עוסק במצב שהוא לא מגלה לך, לכן רשמתי שזה כמעט שקול. הבאתי את זה בתור דוגמה פשוטה יותר כדי להבהיר שגישה כלשהי למידע (או לאסטרטגיה), אכן יוצרת מצב בלתי אפשרי.
באותו אופן יכולתי לומר שזה שקול לכך שיש לך גישה ל"אסטרטגיה", או לדרך שבה אלוהים קובע את הניבוי שלו.
חוזר בי לגבי ניוקום. הפרדוקס הוא פרדוקס כי הוא סותר בין שתי הנחות שלנו, ההנחה שהנביא יכול לנבא וההנחה האינטואיטיבית שלנו שהעתיד לא יכול לקבוע את העבר. אז אם אתה השתמשת בפרדוקס כדי להראות שהעתיד לא יכול לקבוע את העבר, אתה בעצם הנחת מה שאתה רוצה להראות.
אני לא רואה סתירה כלשהי עם לקבל את זה שהעתיד כן יכול לקבוע את העבר. אתה הסקת מהפרדוקס שההנחה הראשונה שגויה, שהנביא לא יכול לנבא, כלומר לא ניתן לדעת את העתיד. ואני הסקתי שההנחה השנייה שגויה, שהעתיד כן יכול לקבוע את העבר. כשחזאי נותן תחזית למזג האוויר, לא החזאי קבע את מזג האוויר, מזג האוויר קבע את התחזית.
אז אני חוזר בי מכך שידיעת האסטרטגיה של הנביא מהווה בעיה. אם אתה לא מקבל את ההנחה שהעתיד לא יכול לקבוע את העבר אז אין פה פרדוקס והשחקן צריך לבחור את הקופסה הסגורה, מפני שרק בחירה זו תקבע שיהיה מיליון דולר בקופסה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer