הסיבתיות, מהשכל או מהאינטואיציה
איתא בספר 'שתי עגלות' שהסיבתיות מגיעה מהאינטואיציה, והשכל 'צופה' הן בעקרון הסיבתיות הכללי והן 'בממד הסיבתי שבהתרחשות פרטית קונקרטית'.
האם לא מתבקש יותר לומר שהשכל לא צופה ישירות בסיבתיות קונקרטית, אלא שכאשר הוא מצרף את העקרון הכללי הטבוע בו, עם ההנחה הבסיסית של התבונה שמאחורי כל תופעה יש חוקיות (ולכן העובדה ש'תמיד זה עובד' מכריחה אותנו למצוא את החוקיות שמאחורי זה) – השכל מגיע למסקנה שההתרחשות הפרטית הזו השתמשה בעקרון הסיבתיות.
(כי אני הק' בעניי אינני מצליח 'לצפות' ישירות בממד הסיבתי שבהתרחשות פרטית)
ייתכן. אם כי לשיטתך צריך להסביר מתי אנחנו מחליטים שיש יחס סיבתי בין אירועים ומתי לא. יתר על כן, אני לא בטוח שהצפייה בסיבתיות קונקרטית היא לא הבסיס שעליו נבנה עקרון הסיבתיות הכללי.
אירוע חד פעמי אין סיבה לטעון שיש בו סיבתיות. אבל אם אני מנסה פעם נוספת וזה אכן 'מצליח', אני מוכרח למצוא את החוקיות שמאחורי זה, ואני מסביר שיש כאן סיבתיות.
לגבי ה'יתר על כן', לא הבנתי, איך שייך לצפות בסיבתיות קונקרטית אם אין בשכל קטגוריה של סיבתיות??
יכולה להיות בשכל קטגוריה מולדת (שאינה תוצאה של תצפית).
נכון. והקטגוריה המולדת היא הבסיס לעקרון הסיבתיות הכללי.
אבל לפני כן כתבת בזה"ל "אני לא בטוח שהצפייה בסיבתיות קונקרטית היא לא הבסיס שעליו נבנה עקרון הסיבתיות הכללי", כלומר העקרון הכללי לא מבוסס על קטגוריה מולדת אלא על צפייה בסיבתיות קונקרטית, ועל זה שאלתי איך תתכן צפייה בסיבתיות קונקרטית אם לא שהיא מבוססת על קטגוריה מולדת. אם כן העקרון הכללי (שמגיע מהקטגוריה המולדת) הוא הבסיס לצפייה בסיבתיות הקונקרטית, ולא להיפך.
הפלפול הזה קצת חורג מגבולות הסבירות. טענתי שיכולה להיות קטגוריה מולדת של סיבתיות (המושג) שאינה פרי הניסיון, שעל בסיסה אנחנו צופים ומבחינים בקשרים סיבתיים ספציפיים, ואחרי שראינו כמה כאלה אנחנו מסיקים את עקרון הסיבתיות הכללי. נדמה לי שמיצינו.
אבל אין את בעית האינדוקציה לשיטתך?
שפתרת אותה גם ע"י מבט כללי ולא פרטי?
אכן. ובדיוק בגלל זה אני נוטה לאפשרות שרואים גם את עקרון הסיבתיות הכללי (ולא רק מסיקים אותו). למעלה רק העליתי אפשרות שאם כבר מאמצים רק אספקט אחד יש סבירות ללכת מהפרטי לכללי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer