זיטא

שו”תזיטא
Shoel שאל לפני 2 חודשים

לאור משנתו של הרב אודות השגחה פרטית, האם הרב מתפלל ואומר פרקי תהילים לרפואת אנשים חולים? האם לדעתו יש בכך צורך (או תועלת ליתר דיוק)?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

ממש לא. לדעתי זה לא רק מיותר אלא משיק לאיסור ממש (להתרפא בדברי תורה).

Shoel הגיב לפני 2 חודשים

תודה רבה!
שאלה בנושא דומה, אבל קשור;
האם יש חובה (או אפילו צורך) לברך ברכת הגומל?

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

הדברים מפורטים בטרילוגיה. הסברתי שם שגם לשיטתי יש מקום להודאה לקב”ה, אבל לא על אירוע מסוים (כי הוא כנראה לא מעורב) אלא כהזדמנות להודות לו על בריאת העולם בכללותו.

אורוק-היי הגיב לפני 2 חודשים

הרב,זו לא התחמקות? כלומר אם כבר חכמים חייבו לברך הגומל, ננצל את זה כדי להודות לאל על בריאת העולם ואז זה מסתדר עם תפיסת עולמי. נשמע קצת מאולץ

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

זו ממש לא התחמקות. חכמים תיקנו זאת, ומבחינתי אין סיבה לבטל את זה, גם אם הם עצמם לא תפסו כמוני את מעורבות הקב”ה בעולם.

אורוק-היי הגיב לפני 2 חודשים

כוונתי במילה “התחמקות” היתה שיש כאן קביעה לכאורה לא נחוצה(על פי תפיסת הרב), אך מה לעשות וחז”ל קבעו ואנו מחוייבים לכך. לבטל לא אבטל (כאמור, אין צורך/לא מזיק שקיים) אך לפחות במילים שאומר: “..הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב”, אתכוון על משהו אחר (על בריאת כל העולם והתנאים שהביאו אותי לעולם) .

לכאורה, לשיטתך, מכיוון שלהודות על בריאת העולם זה תמיד טוב, וזו הכוונה שניתן להתכוון במצווה זו, ניתן לברך אותה בכל פעם שעולה בליבי להודות על הבריאה ולא תהיה כאן ברכה לבטלה.

אך אם ניצמד לקביעת חז”ל שתיחמו את הברכה לארבעת המקרים הידועים (שהורחבו לכל מצב של סכנת נפשות) וניצמד לכוונה הזו(הודאה על בריאת העולם), נראה קשר קלוש עד לא קיים בין גדרי המצווה לכוונתה אך לפחות זה יסתדר בראש.

Shoel הגיב לפני חודש 1

הרב, עוד שאלות קטנות באותו הנושא;
א. האם מותר להתפלל לעילוי נשמה?
ב. האם יש חובה לברך ”ברוך דיין האמת“? מאיפה החובה הזו נובעת?

בס”ד עש”ק ואהבך וברכך והרבך תש”פ

לשואל – שלום רב,

כבר לימדנו הרמב”ם שעיקר גמולו של האדם על מעשיו הטובים היוא: עילוי נשמתו כדי שתזכה לדעת את ה’ בצורה המיטבית. עיקר הגמול ניתן לאדם בעולם האמת שבו משתחררת הרוח מכבלי הגוף. הטוב שזוכה האדם בעוה”ז הוא תמריץ, ‘תנאי שירות’ משופרים המסייעים בידו לקנות את שלימותו הרוחנית.

משום כך גם בתפילה שסידרו אנשי כנסת הגדולה, ארוגות הבקשות על הצרכים החומריים בתוך מסכת המבהירה שיסוד העסודות היא השאיפה לעילוי הרוחני של הכלל והפרט. אנחנו מציבים בראש שאיפות ‘שלא מעלמא הדין’: ללכת בעקבות אברהם הקורא לעולם כולו בשם ה’; להגיע למצב של ‘גן עדן שלפני החטא שישוב ב’תחיית המתים’, ולהגיע לקדושה כעין מלאכי השרת.

אך גם המשך התפילה, המחזיר אותנו למציאותנו בעוה”ז, ברור שהכל מתחיל ונגמר בעילוי נשמת היחד והציבור. רק אחרי שביקשנו על דעת תשובה וריפוי הנפש – אנחנו מבקשים על גאולה (מייסורי הגלות) רפואה פרנסה טובה וקיבוץ גלויות. ותיכף חוזרים ומתמקדים בעילויה הרוחני של האומה. השבת המשפט וההנהגה הרוחנית ע”י הצדיקים והחסידים, בניין ירושלים ומלכות בית דוד, קבלת ברצון שלתפילתנו ועבודתנו, ושיא השיאים: אור פני ה’ המביא לשלום, בתוך נפשנו ובחברה האנושית כולה.

ובקיצור: עיקר התפילה היא על עילוי נשמות היחיד והחברה, ומתוך זה מבקשים גם על תנאים חומריים נאותים שיקלו עלינו להשיג עילוי זה.

בברכה, ש”צ

מכיוון שעיקר ‘עילוי הנשמה’ של האדם היא בעולם הנשמות, ומכיוון שיהכלל כולו הוא אורגניזם אחד – יכולה להועיל גם תפילת אדם על חבירו, ובפרט במצב של ‘ברא מזכה אבא’, שהאב בדוגמה האישית, בחינוך ובעידוד שנתן לבניו – מהווה סיבה למעשיהם הטובים, וזגויותיהם מסייעות בצדק לעילוי נשמת ההורים בעולם האמת.

תיקון הגיב לפני חודש 1

בפיסקה 3, שורה 2
… בעילוי נשמת היחיד והציבור, …

mikyab צוות הגיב לפני חודש 1

שואל,
א. למה לא?
ב. למה לא? מזה שחז”ל תיקנו.

Shoel הגיב לפני חודש 1

א. תודה רבה על התשובה (גם לש”צ, על ההסבר המחכים).

ב. כבוד הרב, לכאורה זו טעות מעיקרא אודות תפיסת המציאות וההלכה לא תופסת. הרי מה בין דין האמת של הקדוש ברוך הוא לבין זה שרצח ראובן את שמעון?!
ועוד נגיד שהשתנה הטעם ולא בטלה התקנה (למרות שזה לא נשמע סביר), עדיין למה אין מקום להתשמש בסמכות ההלכתית לפחות כדי להקפיא את ההלכה? (כמו בטור 101?), זו מצווה שממש גורמת צער (לא מזמן חבר של חבר טוב שלי נפטר והוא באמת לא הצליח לברך את הברכה הזו, מה שגרם לו לצער).
בקצרה, העניין נראה לי תמוה. לברך את הקב”ה בגלל טעויות של בני-אדם אחרי שנגרם סבל וכל זה בגלל הסמכות הפורמלית של חז”ל?
אודה לתשובתך.

mikyab צוות הגיב לפני חודש 1

ראשית, זו לא בהכרח טעות. ייתכן שהיה שינוי מדיניות לאורך הדורות. שנית, טעם הברכה נותר ואיני רואה סיבה לא לברך. ומי שקשה לו, שיתאמץ. מחויבות להלכה אינה פיקניק.

Shoel הגיב לפני חודש 1

וואו, תודה רבה על המעקב אחרי השרשורים. מעריך מאוד.

א. אמרתי שיכול להיות שזו לא טעות וברור שבתקופת המשנה הייתה יותר השגחה פרטית. עדיין אבל ברור שהרוב הגדול של הדברים שקרו, קרו מכוח הפיזיקה ולא בהתערביות של הקב”ה. אם ניקח רצח לדוגמה, האם הרב לא מסכים שהרוב המוחלט של המקרים הנרצח הוא ”נספה בלא משפט“?
ב. מה הכוונה ”טעם הברכה נשאר“? באיזה מובן?
ג. ברור שלא מבטלים הלכה ”סתם כי קשה“. אבל אם היא חסרת היגיון (או, לפחות, שגויה) ובעקבות זה אנחנו גורמים לאנשים קושי, אין מקום לבטל את הברכה (במקרה שהחלטנו שעבודה בטעות) או לפחות להקפיא אותה (אם באמת החלטנו שהיה שינוי כזה במהלך הדורות)?

mikyab צוות הגיב לפני חודש 1

א. מה עניין הרוב להכא? אם הקב”ה מעורב אז גם כשהו א מחליט לא להתערב זו החלטה שלו.
ב. כפי שהסברתי. להודות לקב”ה על העולם שברא שבמסגרתו קרה לי מה שקרה.
ג. אבל היא לא חסרת היגיון.

השאר תגובה