כללים

יש אומרים שזה כלל נוסף בגלל שבכל ספיקא דרבנן אם אתה רוצה להחמיר אז לבריאות, מה שאין כן בסב״ל שא״א להחמיר בגלל האיסור של לא תישא.
מה הרב חושב על תירוץ זה ?

אם כך, אין לדיון הזה שום חשיבות.
הרי כולם מסכימים שזה חלק מהכלל של ספק דרבנן (שכן בברכת המזון לא מיישמים זאת). וכולם מסכימים שאסור להחמיר בגלל "לא תישא". אז למאי נפ"מ אם זה כלל נפרד או לא?

נכון אין נ״מ אבל אמרו את הכלל הנפרד הזה כדי לא לבלבל את האנשים, שיאמרו האנשים לעצמם ״רגע כאן זה כלל נפרד יש משהו מיוחד אל תשכח שאי אתה רשאי להחמיר״…
חח נראה חלש מדאי אתה צודק

לא התכוונתי רק לומר שזה חלש מדיי (אם כי זה באמת חלש. היה עליהם לנסח: ספק ברכות לחומרא – לא לברך). גם אם זה יכול להיות נכון, מה טעם לעסוק בזה. מה תלמד מהמסקנה שמדובר בכלל חדש?

סליחה לא הבנתי. אם זה נכון שאמרו את הכלל הזה כדי שאנשים ישימו לבבם שאין להם להחמיר ולברך כאן, אז בסדר אני (כת״ח הלומד כל היום ויודע שאין לברך אם יש ספק בגלל הלא תישא) לא לומד דבר חדש מזה שיש כלל נוסף, אלא שעכ״פ יש את הכלל נוסף מהסיבה דלעיל שישימו אנשים לבבם ?בקיצור לא הבנתי הסיפא של התשובה האחרונה שלך

אחזור שוב. אמרתי שני דברים:
1. אין בזה היגיון, כי אם זהו ההסבר אז הניסוח של הכלל אינו מוצלח.
2. גם אם ההסבר הזה נכון, ואכן בגלל זה חז"ל ניסוח כלל נפרד, למה הדיון הזה חשוב לנו? אין לו שום חשיבות. כאן לא ערערתי על ההסבר אלא על חשיבותו של הדיון שאתה מנהל לגביו.