להישאר רעב ? שאלות של קמצנים.

מדוע שטויות? מה זה שונה מכל קניין רוחני שלשיטתך יש לו תוקף הלכתי?

בית הדין גילה גילוי הלכתי והשימוש בגילוי הזה מורשה רק בהסכמת בעל הזכויות. כמובן אם אדם עיין בהלכה והגיע לעמדה הזאת לבד, או שהוא הלך ושאל רב אחר שישב ועיין בפוסקים והגיע לאותה מסקנה גם הוא, אז אינו נזקק לבית הדין. כי הגילוי אינו פטנט ששייך רק לממציא הראשון.

אבל אדם שלא יודע את ההלכה, אם לא שהיה פסק של בית הדין הוא לא היה חושב שמותר אלא חושב שאסור, מדוע שיהיה מותר לו להשתמש בפסק? אמנם בית הדין רק מגלים את הדין האמיתי ולא יוצרים שום דבר, וגם כנראה אין כאן עניינים של מרא דאתרא שבכוחו לתת הוראות שעה כמו אליהו בהר הכרמל, אבל גם על גילויים יש קניין רוחני.

אמנם כעת ההלכה התבררה והאדם פשוט עושה כי מותר לו, אבל הוא לא היה יודע על ההיתר. אם ממציא פלוני גילה סקופ עולמי שאפשר לערבב מים וקמח ולייצר דבק בעל תכונות נפלאות, האם אינו רשאי לאסור על יחידים להשתמש בגילוי שלו בלי לשלם לו כסף?

סוף דבר, מדוע אין קניין רוחני על גילויים הלכתיים?
האם יש מבחינה הלכתית קניין רוחני על גילוי נוסחה מתימטית?

נו, באמת!
אין כאן שום גילוי אלא חוות דעת. יש כאן רעיון חדש כלשהו? אלו פשוט שטויות במיץ.
וכל זה גם בלי שיטתי שאין משמעות להסתמכות על דעה של פוסק. אתה עושה מה שנראה לך נכון ויכול לכל היותר להיעזר בחוות הדעת שלו. אבל כאמור אין בזה צורך.

אם כן יש רעיון הלכתי חדש אז כן יש בזה זכויות יוצרים? מישהו גילה פירוש חדש בגמרא וכולם כעת מבינים שהוא צודק ומשתכנעים מהפירוש שהוא נכון ולכן יוצא דין חדש, יש לו בזה זכויות?

בכל זכויות יוצרים תמיד אני עושה מה שנראה לי נכון וידוע ורק נעזר בגילוי של הממציא אלא שהמקור הגיע ממישהו והזכויות שלו.

לגבי ההבדל בין גילוי לחוות דעת, אמנם הגדרת כשטויות במיץ ומן הדין היה שאנצור את לשוני, אבל לכבוד פורים כל הפושט וכו' הנה לשוני כאן שואלת אם תוכל להסביר מה ההבדל ולמה זה משנה לעניין קניין רוחני? תכל'ס האדם המסוים הנידון כאן לא היה נוהג היתר אם לא ששמע שבית הדין התיר, כלומר יש אינפורמציה שבית הדין גילה והוא עושה בה שימוש בלי רשות.

על רעיונות הלכתיים בכלל נחלקו הפוסקים האם יש בהם זכויות. אבל גם אם יש עליהם זכויות, כאן אין רעיון חדש בשום צורה שהיא.

בזכויות יוצרים רגילות אתה לא עושה כלום. אתה שומע מוזיקה או רואה סרט שמישהו יצר. כשמדובר על רעיון אתה יכול להמציא בעצמך את הרעיון באופן בלתי תלוי ואז אין זכויות (למעט אם רשם פטנט, אבל זו המצאה משפטית ולא זכות טבעית). וכאן אתה אפילו לא נעזר בגילוי שלהם כי אין גילוי כזה. אתה לכל היותר נעזר בחוות הדעת שלהם, וגם זה לא ממש כפי שכתבתי.

אם אומר שלדעתי הציור הזה יפה, וכעת מישהו יאמר בעצמו שהוא יפה כי שמע את ממני, האם הוא פגע בזכויות היוצרים שלי? ואגב, בנדון דידן אין שום אינפורמציה אלא אולי אינפורמציה על הפוסק. אם אני יודע שהפוסק גבוה ואני אומר זאת למישהו, האם פגעתי בזכויות יוצרים שלו?

גם בפורים מן הראוי לשאול שאלות שיש בהן ממש ולא סתם להתעקש.

התשובה פשוט לא עונה לשאלה, ואני מתעקש? הוא משתמש במידע שקיבל ממני כדי לייצר לעצמו הנאות שלא היה יודע לייצר אותן אילולי שקיבל ממני את המידע, ומשום מה על המידע הזה אין זכויות יוצרים. ומהיכן צצו החילוקים השרירותיים האלה? חידה היא ותהי לחידה.

אני מאוד מבקש ממי שיודע – האם ההודעה הזו של זבי"ד היא אמתית, או שמדובר בבדיחה בלבד?

אם זה אמיתי, בבקשה לתת לי ראיות לכך.

זבי"ד?

פה זה מופיע ללא ההסתייגות שההיתר מיועד עבור משלמי דמי חבר:

https://www.bahazit.co.il/%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%91%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%99%D7%A6%D7%95/

ופה זה מופיע עם ההסתיגות:
https://bshch.blogspot.com/2021/02/blog-post_1703.html

כנראה שאיזה ליצן הוסיף את זה.

יש למישהו הערה \ הארה?

נראה שההתנייה של הפטור מתענית בתשלום מיסי הקהילה, היתה דרך הומוריסטית של אחד העסקנים להזכיר ולהמריץ לחברי הקהילה לשלם את מיסיהם. אם אתה נהנה מהוראות לקולא של רבני הקהילה – כדאי שתישא גם באחריות להחזקת שכר המוצ"ים. אמירה רצינית המתובלת בקורטוב של הומור.

בברכה, שמשון הערשלע הלוי מאוסטרופול

באגרת התשובה של בעל התניא נזכרה האפשרות לפטור את תעניות התשובה ע"י צדקה מפאת חולשת הדור. אז מי שפטור מתענית אסתר מפני חולשתו – כדאי שלפחות לא יפרוש מן הציבור בתמיכתו הכספית. וכפי שאמרו חז"ל שתרומת מחצית השקל של עם ישראל היא שעמדה לבטל את השפעתם של 10000 ככרי הכסף של המן.