מוסר

התכוונתי לפי המוסר

הרב זכור לי שפעם אמרת שזה מיותר לגמריי בידיוק בגלל שמי שמת כבר זה סתם נקמה

אכן התכוונתי לשכר ולא לעונש. לגבי העונש יש לדון שכן אם הוא ניתן בעוה"ב אז הוא לא משיג את מטרתו (הרתעה בעוה"ז). לכן סביר יותר לאיים ולא לקיים. אבל אז ממה נפשך אין מקום לשאלתך, שכן אתה מניח שיש טעם להעניש אחרת העוונות שלו לא מתוגמלים. כלומר אתה מניח שההצדקה לעונש אינה הרתעה אלא נקמה.

מה פשר החילוק בין שכר לעונש? אם אנחנו לא מניחים מטרת גמול לשכר ועונש אלא רק הרתעה/דרבון, אלוהים גם צריך לפנק בג'קוזי גדול את מי שהתנהג רע בעולם הבא, הרי זה כבר לא ידוע

לגבי שכר יש אינטואיציה חזקה יותר שהוא לא ניתן רק כדי לדרבן אלא בגלל שמגיע לי. סוג של קיום חוזה. לעומת זאת, בעונש אין משמעות לקיים את החוזה כי אני בטח לא ארצה שיקוים והקב"ה גם אין לו בזה עניין. לכן שם הגיוני יותר לראות בזה כלי מרתיע.

חילוק דומה כתבתי פעם לגבי ההבדל בין בעל תשובה לבין יוצא בשאלה. ניתן למחול לפנים משורת הדין על עבירות שעשיתי, כי זו יתרת חובה. אבל ביוצא בשאלה הקב"ה לא יכול למחוק לו יתרת זכות לפנים משורת הדין. זה רק בהסכמתו.

גם בשכר אין משמעות לקיים את החוזה. אני לא ארצה שיקויים ( ארצה שכר הרבה יותר גדול ממה שמגיע לי ) וגם לאלוהים אין לו בזה עניין ( מה אכפת לו לפנק אותי יותר?!)

אגב יש פה מעין פרדוקס. אלוהים לא מסוגל להעניש בעולם הבא, אחרת זה סותר את היותו מוסרי. אולי זה אי יכולת מסוג של ליצור משולש מרובע ולכן זה לא באמת מגבלה עליו

בשתי ההודעות כאן נכנסנו כבר למחוזות הפלפול. אין בזה שום דבר לא מוסרי. זה רק לא הכרחי. ולגבי שכר, אני רוצה אבל לא מגיע לי.