"מחברת חמישית – שיקולים נוספים לסיום"

אוקי הבנתי הנק' של דבריך היא העזה של הכותב.
אם כך, בכל מקרה לשיטת הרב נראה שאכן הם לא התממשו.
והרי התירוצים המקובלים לתרץ מדוע זה לא קורה- כמו "שכר מצוות בהאי עלמא ליכא" ו'למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך' וכד'. נראים מאוד דחוקים מהכתובים. בטח בפרשות הקללות והברכות.
אם כך מדוע הרב לא רואה פה שקלול כנגד התורה דווקא? בטח לשיטת הרב שהמסורת היא מתפתחת וכנראה נק' זו לא ירדה כהלמ"מ.

לא אמרתי זאת. אמרתי שקשה לדון על ההתממשות כי היא נתונה לפרשנויות.
בכל אופן, דומני שהעליתי גם את האפשרות שיש פסוקים שנוספו ובהם נפלו טעויות.

אולי, ע"ד שביאר מיכי את הלוגיקה של האוקימתות בש"ס, ניתן לראות את הבטחות התורה כהצגה מופשטת של חוקי ההנהגה האלוקית, שמימושם הקונקרטי תלוי בקיום תנאים צדדיים (אולי העם בארצו, או כולו שומר תו"מ…).
גישה כזו כבר נמצאת אצל חז"ל ביחס למי סוטה, עליהם התורה 'מבטיחה': "וצבטה בטנה ונפלה ירכה וכו' ", מה שחז"ל סייגו ב'זכות תולה'.
[ייתכן שדברים כאלו כבר נכתבו כאן באתר ואיני יודע\זוכר איפה.]

סוף סוף גם אם ההתממשות נתונה לפרשניות עד כמה זה יאריכון ימיך וכו' יש דברים שמאוד ברורים כלולים במתי זה כן ומתי זה לא. למשל ילד שנופל מהעץ זה ככה"נ בוודאי לא כלול ביאריכון ימיך. אני מניח שאתה תוכל להסכים עימי.
יתירה מכך,
יש הבדל בין תוספת פסוקים בודדים פה ושם שנפלה בהם במקרה טעות סופר עדינה ולא במזיד. לבין פרשיות ופרשות שלמות. זה מערער לחלוטין על כל הכתוב המקראי.

אז אתה מקבל שנפלו 'טעיות' מצערות בעשרות ויותר פסוקים ?

לא מקבל. [וחוצמזה, הטעויות, גם אם הן קיימות, לא "מצערות" אותי. :)]
כך למשל ילד שנופל מעץ יכול להתאים ל"למען יאריכון ימיך" כפי שהסביר ישראל בטוטו"ד.