נעל של חליצה
שלום רב!
מקריאת פסוקי התורה העוסקים במעמד החליצה נראה שמדובר במעמד שעניינו נזיפה ליבם הממאן לייבם את יבמתו. אפשר אולי לתת טעמים אחרים למעמד זה, אבל נראה לי שעל פי כל טעם שיהיה נתקשה למצוא טעם למלאי פרטי הדינים הנוגעים לנעל אותה צריך לנעול היבם כדי שיבמתו לחלוץ אותה (אפשר לראות בשו"ע אה"ע סי' קסט, או באריכות רבה מאד באנצ"ת כרך ט"ו ערך חליצה).
שאלתי היא האם כשחז"ל והבאים אחריהם עסקו בסוגיא זו וביררו כיצד נעל זו צריכה להיות עשויה (המראה שלה מוזר ומשונה, וספק רב בעיני אם בזמן מהזמנים מישהו נעל נעל כזו. באנ"ת יש תמונה) מה שעמד לנגד עיניהם הוא מה רצון ה', כלומר האם ההנחה היא שכשהקב"ה אמר למשה את פרשת חליצה היה עקרוני אצלו שמעמד זה יתקיים דווקא בנעל הזו ולא בנעל כמו שלנו (מה שנראה לי לא כ"כ סביר), או שמא להלכה יש חיים משלה, ויש לה כללים כיצד 'לטפל' בפסוקי התורה ולדרוש אותם, ואין לעיסוק שום קשר ושייכות לשאלה האם לקב"ה חשוב שהיבם יקבל את נזיפתו (או מה שזה לא יהיה) בנעל המוזרה הזו בדווקא?
למען האמת השאלה הזו כללית ונוגעת למצוות רבות. שאלתי על נעל של חליצה כי כאן זה בלט לי במיוחד.
אני לא מבין את ההבדל בין שתי האופציות. וכי אלו כלים יש לחז"ל לדעת מה רצון ה' אם לא דרך פרשנות התורה (או כללי מוסר וסברות)?! אין להם גישה ישירה לקב"ה (וגם אם הייתה – לא בשמים ההיא).
הקשר בין פרטי הדינים לבין טעמו היא בעייתי, וכבר עמדו על כך רבים. הרמב"ם בח"ג ממו"נ טוען שהפרטים נקבעו שרירותית כי צריך היה לקבוע הלכה חד משמעית. אותי זה לא משכנע בכלל. לכן לדעתי כל עניין טעמי המצוות הוא מפוקפק מאד ואני לא ממש עוסק בו.
העניין הוא שמקריאת פרשת חליצה עולה רושם מהו רצון ה'. נניח שמקובל על קוראי הפרשה שמדובר במעמד של נזיפה ליבם, וחליצת הנעל היא אקט של ביזוי שלו.
קשה לי להעלות על הדעת שיש לקב"ה נפק"מ באיזו נעל מדובר.
איזה מניע גורם לחכמים לעסוק בצורת הנעל?
האמת, למשל? גם זו אופציה. אולי הם הבינו שזה מה שעולה מהפסוקים או שקיבלו כן במסורת? אחרת, מהו ההסבר לדעתך? הם סתם מבלבלים במוח? אתה מניח שכל פעולה של חכמים היא מגמתית, אבל כאמור האמת היא גם אופציה.
חס וחלילה!
לא עלה על דעתי שחכמים מבלבלים במוח.
אני שואל בגלל שהנושא הזה מאד מוקשה בעיני. זה הכל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer