עובדה מוסרית לעומת סמכות
1. זה היה נראה שהרב ענה על השאלה הזאת בתוך הדברים, אבל אני לא הצלחתי להבין למעשה מה התשובה. אשמח אם תוכל להגדיר לי את ההבדל
מה ההבדל בין הטענה "אלוהים הוא סמכות מחייבת" לבין הטענה של דוד אנוך על כל טענה אתית שהיא מחייבת כי היא מחייבת, לכאורה הטענה שאלוהים זה מחייב אותנו זו טענה אתית שלא נצרכת למקור ולא יכול להיות לה מקור.
2. לגבי השאלה מיהו מוסרי אמיתי, הקלברי פין או קאנט. לכאורה השאלה שצריך לשאול היא "במידה וגם קאנט וגם פין שונאים אותך משום מה, עם מי תעדיף להיות על הסירה"? התשובה לזה בעצם תהיה המדד למי מביניהם מוסרי באמת ולא סתם אינסטינקטים.
1. ההבדל הוא האינטואיציה/הסברא. הרי בבסיס כל הצדקה חייב להימצא עיקרון שבעצמו אין לו הצדקה מחוצה לו (אקסיומה). טבל אקסיומה לא סבירה חייבת הצדקה ולכן אין לקבלה. אקסיומה סבירה יכולה לעמוד על עצמה. מחויבות לציווי אלוהי היא אקסיומה סבירה. אין צורך בהצדקה חיצונית. אבל מחויבות לעובדות שניצבות אי שם מסיבה כלשהי בעולם האידאות אינה נראית סבירה. למה שאשמע ואהיה מחויב לאוסף האבנים הללו?
2. אתה צודק שלשאלה השנייה אענה שקאנט עדיף. אבל היא לא שקולה לראשונה. אני אעדיף להיות עם הקלברי פין (כשאינו שונא אותי) כי הוא יותר נחמד ונעים.
האם מחוייבות לציווי אלוהי ניתן להבינו כאקסיומה שמחייבת גם את מי שטוען שאין מחוייבות כזו ומתוך האינטואציה שלי לראות בו חסר עקביות, או שהטוען שאין מחוייבות כזו פטור מעניינים מוסריים ואין לי להענישו מתוך עמדתי?
הוא אנוס בדעתו ופטור. אף אחד לא אמור להיענש על משהו שאינו מאמין בו.
לא אמור להיענש על משהו שאינו מאמין בו כלומר לא אמור לספוג את רכיב ה"גמול" שבעונש. מי שבכלל לא משתמש ברכיב התלוש הזה בענישה (ואדרבה רואה בו פשע) אלא ברכיבים אחרים כמו הרתעה ונקמה ומניעה פטור מהיזדקקות לאמונות של המישהו.
אתה מניח שזה אדיטיבי, אבל זו הנחה שגויה. אחרת אונס או שוגג לא היה נפטר. למעשה השילוב של מרכיבי הענישה אינו אדיטיבי (כלומר זה לא סכום פשוט או משוקלל שלהם). רוצים להעניש כדי להרתיע, אבל אם לאדם עצמו לא מגיעה סנקציה אז אין הצדקה להטיל עליו עונש גם להרתעה, שהרי דמם של האחרים שירוויחו לא אדום מדמו שלו שמפסיד (נענש בלי מגיע לו). אם מגיעה לו סנקציה רק אז ניתן להשתמש בעבריין כדי להרתיע אחרים.
[אם באנו לדון מצד קושיות כאלה (ולא על עצם הדבר מסברא, שכמובן לאו כל מוחא סביל) י"ל פוטרים אונס או שוגג כי זה משתלם יותר לכולם, כל הישרים יחששו שמא יחטאו באונס או בשוגג ויענשו. כמו שלא קוצרים איברים מאנשים אקראיים. כדי להרתיע צריכים להעניש דווקא את העבריין כמובן. ואם מפלילים בסודי סודות מישהו צדיק אז אכן שורת הדין שזה כמו להעניש את העבריין. ]
הטענה של אנוך היא בסך הכל אמונה באלילים.
אם אלוהים הוא סיבת הכל אז לא יתכן שיש דברים אחרים שמחייבים אותך שהוא לא סיבתם.
(התשובה נתנה בלי קשר לעובדה שהמושג "מחייב" הוא מושג פסיכולוגי נטו)
טירגיץ, מעבר לזה שאיני מסכים, איני מבין את שיטתך. מה מפריע לך שפוטרים מי שאינו מודע? שיפטרו מהסיבות שלך. מאי שנא מאונס?
כי רוב האנשים לא חוששים שמא יחליפו את דעתם וכן חוששים שמא יטעו באונס או בשוגג. ועוד שתי סיבות [א] כי אדרבה מי שחושב שבאופן עקרוני הדבר מותר הוא עוד יותר מסוכן למעשה ממי שבחר ברע, "לשקם" מי שרצח על סכסוך חניה זה הרבה יותר קל מאשר "לשקם" מחבל פלסטיני אידיאולוג. [ב] זה נותן תמריץ (שוחד תת-מודעי) לאנשים להחזיק בדעות שמתירות להם דברים בלי שיש תג מחיר על גיבוש דעה; כוחם של הפלפולים כמעט בלתי מוגבל למעשה ואי אפשר לסמוך עליהם.
[מובן שלפי הנ"ל גם אין צורך במערכת הענישה להיזקק להשערת הבחירה החופשית. בעיניי זאת אינדיקציה טובה למערכת יציבה]
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer