עובדות אתיות ורגש

שלום הרב,
האזנתי לשיעור 43 בסדרה אמונה, מרתק כרגיל, תודה רבה.
רציתי לשאול שאלה שנראה אולי שנשאלה בווריאציות אחרות כמה פעמים באתר, אבל אשמח לשאול שאלה דומה עם ניואנס מסוים:
הרב הציג את עמדתו לגבי עובדות מוסריות ומשמעותן לגבי החובה או המושג "ראוי". למרות היכרות ארוכה עם עמדתו של הרב בנושא, היה נדמה לי שאולי בעצם יש פה – במחילה – התחכמות לשונית שלא היתה מביישת את הצרפתים שנואי נפשך. אני מתכוון להתעקשות להגדיר את מקור החובה בקיומה של עובדה – נדמה שברור שלמרות המבחן של אנוך וכיו"ב, התפיסה שלנו לגבי עובדות מסוגים שונים שונה מאוד אינטואיטיבית מן התפיסה לגבי עובדות מוסריות. הרב הסביר כמה פעמים שזה דומה להתבוננות באידיאה, ושמי שלא קולט את החובה היוצאת ממילא מההכרה בעובדה הזו לוקה בעיוורון. מבחינה מסוימת זה מרגיש כמו הנחת המבוקש (לא במובן האנליטי שהרב מדבר עליו): יש איזו הנחה שלמושג "ראוי" יש משמעות (הנחה שבעצמה מקורה פסיכולוגי לכאורה! אנחנו מרגישים שאדם שרוצח עושה דבר רע, אין לנו סימוכין או טיעונים לוגיים לעניין) ולכן חייבים להניח שיש בעולם מקור שמכיל בתוכו את המישור הזה. רציתי לשאול את הרב לגבי עמדה שונה קצת, שמתבססת על דברים שכתבת פעמים רבות לגבי מקומו של הרגש בתחום הדתי.
למרות שהרב טוען בצדק שהכשל הנטורליסטי חל לגבי הסברים פסיכולוגיים-אבולוציוניים וכד' לגבי מקור המוסר, נראה שהצפיה שלנו ב"אידיאת הטוב" מערבת בתוכה גם שיקולים פסיכולוגיים. היא לא טהורה, במובן זה שגם אם מניחים את הבנת העובדה האתית כמקור המוסר, ההבנה הזו מורכבת מכמה שכבות שונות, ואי אפשר לפטור את זה באמירה שמי שמבין מבין הכל ומי שלא עיוור ביחס למוסר: בדוגמת הרצח יש גם התקוממות (אבולוציונית?) כלפי אפשרות של פגיעה פוטנציאלית בי, יש הכרה בכך שרצח הורס את החיים וכו' – במילים אחרות, ההתבוננות באידיאה "רצח זה רע" מורכבת גם מחומרים פסיכולוגיים. אולי במקום לפטור את זה באמירה על עובדות (שלא דומות כמעט בשום צורה לעובדות במובן השגור) שמכילות בתוכן חיוב, ועיוורון של מי שלא מכיר בכך, אפשר להציע עמדה הפכית: הרגש בלבד או זה שמייצר את ההכרה במוסר, ומי שחסר את הרגש המוסרי (אני שונא רצח, ולהבדיל – אני אוהב את אלוקים ולכן מרגיש מחויב לקיום המצוות) לוקה בעיוורון ביחס למוסר. את ההדגמה של הרב ביחס לפסיכופת שחסר את ההבנה המוסרית (למרות שלכאורה לא ברור בדיוק מה חסר לו – זה דורש הגדרה יותר ברורה כדי לדעת להבחין), אפשר להחיל לגבי אדם שלא מרגיש מחויב לאלוקים מתוקף אהבה, הכרת הטוב, יראה וכו' – ללא כל שיקול של ריאליזם מוסרי.
מקווה שהשאלה וההצעה היו ברורות, לא רציתי להאריך יתר על המידה אבל כן להדגיש בתמצית את הנקודות. אשמח אם הרב יוכל להתייחס בעיקר לשאלת היסוד – ההגדרה של עובדות אתיות (מאוד לא אינטואיטיבי לכאורה) לעומת רגש מוסרי כמקור התוקף (ובאמת אין תוקף במובן החמור של "ראוי" גרידא, אלא התחושה שיש – רצח הוא רע – היא תופעת לוואי ממילא של התפתחות הרגש המוסרי-אבולוציוני וכד').

תודה רבה מראש!