עישון ביום טוב‎‎

ההתנגדות היא הלכתית או מוסרית/בריאותית?
בכל אופן אין צורך לייחס לו מעמד של אוכל נפש – הרי הבערה הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש

לרוב הפוסקים אין היתר כשזה שלא לצורך כלל, ובטח אם זה מזיק.

במשנ"ב כתוב שגם אם יש צורך מועט והנאה של אדם היא צורך מועט

אחזור פעם אחרונה. גם אם יש הנאה מועטת, כשהדבר כרוך בנזק לאדם שאוסר עישון בחול אין שום סברא להתירו ביו"ט.

נשאל באתר והרב כתב שם שמותר אני לא יודע לשים לינק אולי יש פה שתי משיבים באתר

https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%A2%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91

אכן, זו משנה אחרונה. מעיקרא דברתי שאם אנשים סבירים עושים זאת זה דבר שווה לכל נפש. ובמשנה אחרונה חשבתי שאם זה מסוכן בעליל אז קשה להכניסו לגדר זה.

שמעתי שהעישון הוא בגדר 'אוכל נפש' – שאוכל את הנפש 🙂

בברכה, מעלה עשן כל שהוא – רבי

ואומרים שנעישון מומלץ בשעת לימוד המוסר, שכן הנחה רבי ישראל סלנטר 'ללמוד מוסר בשפתיים דולקים' 🙂

בברכה, ד'ארטניאן השמוסקטר

ואולי אפשר לנצל את העצה של דא"הש שפירש את הנחיית הגרי"ס 'ללמו מוסר בשפתיים דולקים' במובן: 'ללמוד מוסר כשהסיגריה בפה', למיתון התשוקה לעישון.

שכן אם יידע אדם שברגע שייקח את הסיגריה לעשן, עליו להתפנות מעיסוקיו וללמוד באותו זמן מוסר – הרי באופן טבעי יאמר לסיגריה 'כתר לי זעיר, עוד כמה דקות' ובינתיים תידחה התאווה ותישכח.

וכך בכל מיני תאוות, כשדוחים קצת – יש סיכוי להרגעה. הבעיה הגדולה היא בהנאות שניתן לעשותן בהיסח הדעת, תוך עשיית דברים אחרים, ואז 'חוטפים' בלי מידה וחשבון.

ועל כגון זה נאמר: 'לעולם יהא אדם ערום ביראה' ובע"ה תכלה שנת 'תשא"ף' ותבוא שהת 'תהא שנת פיחות בעישון'

בברכה, נהוראי שרגא אגמי-פסיסוביץ (נשא")