קונפליקט
רציתי לשאול את כבוד הרב מה דעתו כשומר תורה ומצוות על אותם חבדניקים שהולכים ומניחים תפילין לעוברי אורח בשכונות בעלות צביון חילוני ביותר.מחד יש כאן זיכוי הרבים (למרות שאני לא בטוח שהרב מחזיק במושג זה,על אף שמי שמניח תפילין באותן הזדמנויות כנראה כן מאמין בצורה כזו או אחרת ולכן אולי לא מדובר במעשה חסר ערך לשיטתו ) ומצד שני לאותם חילונים יש טענה חזקה בעיניי שמיסיונרים חילונים לא יקבלו רשות להיכנס למעוזי החרדים,ושיש כאן מימד של גניבת נפשות. מה דעת הרב על מציאות זו בתודה רבה מראש.
אני חושב שזה לא בסדר לא לתת לאחרים להיכנס ולנסות להשפיע אצלנו. אבל גם אם החרדים לא בסדר זו לא סיבה למנוע מהם להיכנס להשפיע. הסיבה לזה היא שהיתר הכניסה להשפיע אינו חסד שעושים איתם אלא זכות יסודית שלהם וזכות עבור תושבי השכונה שיכולים להחליט האם הם רוצים בכך או לא. לא מדובר על כפייה אלא על הצעה שאפשר לקבל או לדחות.
לדעתי האישית אם האדם מאמין יש בזה ערך ואם לא אז לא. יש תכתובת מעניינת בין ר"י הוטנר לבין הרבי מלובביץ בעניין זה והיא נמצאת איפושהו ברשת (דומני שלבקשתי מישהו הביא פעם לינק לזה כאן באתר).
ארצה בבקשה להאיר ולחדד את השאלה מזוית אחרת. אותי לימדו שכל התייחסות של יהודי לסיטואציות בחייו צריכה להיות נדונה לאור ההלכה. השאלה שלי היא כזאת :נניח שכדתי אני רואה חבדניק שמניח תפילין לילד בן 15 בשכונה מאד חילונית. ברור שאותו נער עשוי או עלול לנטוש את הדרך עליה התחנך בעקבות אותם קשרים שאותם חבדניקים יוצרים איתו בגיל שהוא עדיין אינו ברשות עצמו. אני כדתי חווה קונפליקט בין הצד הדתי שאמור לשמוח על כל נער יהודי שחוזר לכור מחצבתו,אבל מאידך חוש הצדק מתקומם על כך שאותם מיסיונרים גונבים נפשות מבית הוריהם ומחינוכם,ושבנוסף לאותם חילונים אין אפשרות לשווק את מרכולתם הרעיונית בריכוזים חרדים.השאלה שלי היא מאיפה דתי שואב את הצידוק להתנגד לאותם מעשים שלכאורה הם משובחים מאד הלכתית.או איך דתי אמור לחיות עם סיטואציה כזו בה המוסר הטבעי מתנגש עם ההלכה ,או רוחה .הרי ברור שההלכה תטען שלחייבים לגרום לכמה שיותר יהודים להניח תפילין שהרי קרקפתא דלא מנח וכו ומאידך נראה מזעזע שאנשים ניגשים לנערים שברשות הוריהם ומשפיעים עליהם לבעוט בכל הערכים עליהם התחנכו.
אני מבין מדברי הרב שאם הוא היה מנהל בית ספר, הוא היה מביא כל שבוע מיסיונר אחר כדי לפתוח את התלמידים, פעם ירון ידען פעם נוצרים ופעם מוסלמים.
אם אנחנו מחפשים אמת אז ככה זה צריך להיות לא?
אענה לשתי השאלות האחרונות יחד. גם אני לא חושב שצריך לחשוף כל ילד בכל גיל לכל טיעון. מה שצריך הוא להסביר לו את ערך הפתיחות ואת זה שלא הכל וודאי ולא בהכרח אנחנו צודקים. ולאט לאט גם לפתוח אותו לעוד כיוונים.
אגב, הסגירות לא ממש מוכיחה את עצמה. תלמידים במוסדות סגורים יכולים ליפול מהר ואפקטיבי יותר ברשתם של ירון ידענים למיניהם.
ככלל, גם טקטית אבל בעיקר מהותית אני מתנגד לסגירות. מאידך, ברור שיש מינונים ושלבים נכונים יותר לעשות זאת.
משיקולי סימטריה, אוכל כעת לדון לגבי הנחת תפילין לילדים. כמו שאני לא רוצה שיעשו זאת לבני או בתי, לדעתי לא ראוי לעשות זאת לאחרים. אמנם הלכתית מגיל 13 הוא מבוגר, אבל מעשית כיום זה לא המצב. ילד בן 13 לא יכול באמת לקבל החלטות, ולכן לדעתי לא נכון לשכנע אותו בגיל כזה.
גיל 13 זהו גיל החיוב במצוות אם הוא גדל בבית שמחויב. אבל דין לא תעמוד על דם רעך (הרוחני) או הוכח תוכיח לדעתי לא חל בגיל כזה. ההלכה מדברת על אנשים שאמונתם ומחויבותם מגובשת. אבל להביאם לכלל אמונה זה מגיל מבוגר יותר. כמובן שהחילוק הזה הוא מסברא בעלמא, אבל כל אחד יסכים שזה כך אלא שלא יודה בזה בפה מלא. יש לי חבר שהשפיע מאד חזק על ילדים צעירים אחרי בר מצווה, ורוב רבותיו וידידיו החרדים לא הסכימו עמו. אבל כמובן אף אחד מהם לא אמר את הדברים כפי שאני כותב אותם כאן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer