שאלות תהיות והרגשות על דבריך

ערב טוב הרב מיכאל.
אני עומד במקום קצת מסורבל בליבי, מחד גיסא אני רואה ושומע הרבה הרבה ביקורות על דבריך ודעותיך. מאידך גיסא אני קורא את דבריך ומסכים עם חלקם הגדול (אם כי, ישנם לא מעט הרגשות של ׳אי אפשר לומר את זה׳. ואני מדגיש – זה בהרגשות בלבד)
לא באתי ח״ו לערער על שום דבר, באתי לשאול מאיפה ההרגשות דחייה הללו? האם ראוי להתעלם מהם?
בנוסף, לאחר שקראתי כמה וכמה ביקורות על דבריך (וזה מקסים שהרב מקפיד להתייחס אליהם כראוי) אני מבין שאני בכלל לא היחיד ושזו התעוררות כללית ומצויה, גם בקרב כמה רבנים וגם בקרב תלמידים. האם לדעתך, עלי ללכת אחר ליבי ולחפש את ההגיון והאמת שבדרך המצויה יותר או שעליי להמשיך ולנסות לחשוב עד קצה יכולתי ולהעביר על ליבי והרגשותי?
(זו שאלה שתלויה בשאלות ׳האם להוליך את הלב אחר השכל או את השכל עם הלב?׳ ואם נלך עם הלב, האם החשיבה הרציונאלית והלוגית תוכל לתת כלים מספיקים לניתוח? ואם נלך על השכל, האם עלינו לזנוח את ההרגשות והלב? האם יש להם משמעות שכלית ולוגית? ועוד..)