שלטון הרוב אלא מול הכרעות שיפוטיות-מוסריות

שלום. 
זכור לי שכתבת בקשר לנושאים דלקמן (במיוחד בקשר לטיבה של הכרעת הרוב), אולם לא ידעתי איפה לחפש משנה סדורה.
שאלתי היא על הדיסוננס הידוע בין הכרעת הרוב הדמוקרטית, להחלטות לא מוסריות של הרוב, לבין מי שיכריע שהחלטה היא לא מוסרית (ויכריע על כך ברוב קולות?) ויבטל אותה. ובין גוף שיפקח על המפקחים וחוזר חלילה…
כמובן שאני כותב בהקשר ברור המצב הפרלמטרי-משפטי בישראל, בו בגץ פוסל חוקים \\\"לא מוסרים/מידתיים\\\" ונראה בעליל כי הוא בעצמו עמוס אג\\\'נדת שמאל, בעוד העם יותר ימני. דוגמאות לא חסר, כמו ביטול נוהל שכן, גירוש מסתננים, וכו\\\' וכו\\\'. והימין זועם. ונראה שהרבה פעמים בצדק.
אולם האלטרנטיבה לא ברורה- האם הרוב יכול להחליט הכל? לנשל מנכסיו כל מי שלא מסכים עם חוקי המדינה? לגרש לגלות מי שחושב שאין התערבות אלוקית בעולם? 🙂 וודאי שלא..
מהי המידתיות? ומי יגדיר אותה, הרוב? ומי יפקח על הרוב אם הוא לא נוהג במידתיות? ומי יפקח על המפקח אם הוא מגזים בהתערבותו? ומי החליט אם הוא מגזים או לא?
האם יש יציאה כלשהי למעגל הקסמים הלא-פתיר-לכאורה הזה?
אשמח מאוד לקרוא את דבריך בנושא, בין אם נכתבו כבר או ייכתבו.