שמירת העיניים.

שלום הרב.
במרבית ההלכות והמצוות אני תמיד בוחר בדרך הנורמלית, ואני מרגיש שדרך התורה וחיים במציאות ניתנים איכשהו לשילוב. מאז שהתחתנתי לפני שנתיים מתוך תחושת נאמנות לאשתי אהובתי התעוררתי לחשוב על שמירת עיניים וקיבלתי על עצמי להתחזק בזה מאוד, (לפני זה לא הייתי מקפיד כלל לצערי, וראשי היה מלא הרהורי עבירה.) אך אני רואה על עצמי שברוב הרחובות בישראל, אם ברצוני ללכת תוך שמירה על עצמי מהרהורי עבירה, אני צריך ללכת ממש בעיניים מושפלות, להציץ רק מעט כשאיו ברירה, כשברוב המקרים הללו זה נגמר בזה שאני נאלץ להשפיל במהירות את מבטי שוב לכיוון הרצפה, אורך החיים הזה הוא כמובן קשה מאוד אך אני לא רואה דרך אחרת וממילא משתדל לקבל עלי את הדין. רציתי לשאול האם ניתן להכניס כאן את ההיתר של ליכא דרכא אחרינא ואם כן מה זה יכול להקל מתיאור דרכי דלעיל? וכן האם יש לרב איזה רעיון עצה או הדרכה כיצד בכל אופן ניתן לשמור על העיניים ולהישאר אדם משוחרר ספונטני ונורמלי?
אשמח מאוד לעצה תודה רבה!