תכלית

כעת חשבתי שאולי זהו גם הסיום של ספר קהלת. אחרי שהוא דן בשאלות פילוסופיות של טוב ורע ומטרת האדם, הוא מסיים את הספר: סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" (=לפי הצעתי: זה מה שאדם יכול להגיע אליו).

שוב שלום ותודה.
אז מדוע צמצום והסתלקות מן "המציאות היומיומית" לאחר יצירת חוקי הטבע ומתן האחריות וחופש הבחירנ לאדם על מעשיו.
הרי לא סביר שזו התכלית ואם ישנה תכלית האם היא לא הוכחה לקיום.
שוב תודה, ת'

לא הבנתי את השאלה.
התכלית מושגת על ידי בני אדם בעלי זכות בחירה. אם התכלית הייתה רק להגיע למצב כלשהו הקב"ה יכול היה לעשות זאת בעצמו ולא להיות תלוי בבחירות שלנו. לכן ברור שיש חשיבות לדרך שבה מגיעים למצב הרצוי (באמצעות בחירה). חשוב, האם היית מוכן שיהפנטו אותך כך שלעולם תעשה רק טוב ותימנע מעשיית רע? אני לא. הסיבה לכך היא שאני אמנם שואף לעשות רק טוב, ואבל זה צריך להיעשות מבחירה שלי. תכנות שלי שמנטרל את הבחירה לא יביא למטרה הזאת (הוא יביא למצב הרצוי אבל לא בדרך הרצויה).

הרב נמנו וגמרו הכוונה שאמרו אפילו אם תרצה לומר? לא הפשט שבית שמאי שכנעו אותם?

מה השאלה הזאת עושה כאן? למה הכוונה? להבא, נא לכתוב בצורה פחות רשלנית ובמקום הרלוונטי.
הכוונה היא ששכנעו אותם.

סליחה, שכחתי שאלו שאלות מן המייל שעבר כבר זמן רב.
אם ככה אז כיצד זה מסתדר עם מה שכתבת פה: "ולכן קבעו (נמנו וגמרו) אפילו אם נניח לצורך הדיון מוטב לאדם שלא נברא, עדיין יפשפש במעשיו (יתמקד במה שמוטל עליו".

זה חידוש גדול, אני הבנתי שב"ש שכנעו אותם שמוטב לאדם היה לא להיברא. ונראה שגם אתה עכשיו ענית ששכנעו אותם. אז לא הבנתי.

מרוב שעבר זמן כבר שכחת שעבר הרבה זמן? ולמה כאן?
לא יודע באיזה הקשר נכתבו הדברים. אני טוען ששכנעו אותם.

וואוו חוסר התקשורת קשה.
אני חושב שהשאלה הזאת היא מהמייל, ולכן הרגיש לך מוזר שהתייחסתי עליה ולא הבנת מאיפה נפלתי עליך, למרות שהיא פורסמה רק לפני יומיים. כך שמבחינתי לא עבר הרבה זמן, אבל מבחינתך כן.

אתה כתבת "שם" בתשובה (שנמצאת לפנינו לעיל), שבית שמאי לא שכנעו את בית הלל, ועל זה היה נשמע לי תמוה. ונראה שזה תמוה גם אצלך, כי עובדה שעכשיו אתה מכחיש שכתבת זאת.
אבל אין בעיה אם חזרת בך, זה לא השינוי היחידה שהתרחש 🙂 (הרבה היו שמחים שזה יהיה השינוי היחידי במקום תאולגיה רזה).
ואני אצטט את החלק שכתבת :
"חשבתי כעת שאולי אפשר לפרש כך גם את אמירתם של ב”ש וב”ה שהתווכחו האם מוטב לאדם משנברא או שלא נברא: אחרי הוויכוח הם הבינו שאי אפשר באמת להגיע למסקנה בשאלה כזאת, ולכן קבעו (נמנו וגמרו) אפילו אם נניח לצורך הדיון מוטב לאדם שלא נברא, עדיין יפשפש במעשיו (יתמקד במה שמוטל עליו). כלומר אין טעם לעסוק בשאלה מטפיזית כזאת שאין לנו את הכלים להגיע למסקנה לגביה. מה שנותר לנו הוא לבצע את המוטל עלינו."

מקווה שעכשיו הכל הרבה יותר ברור, וחוסר הבהירות לגבי הטקסט פה נשאר.