תרגום

שלום כבוד הרב, אשמח לשאול לגבי תרגום.

תוספות על מגילה, כג, ב :

"לא שנו אלא במקום שאין מתרגמין – ועל זה אנו סומכין שאין אנו מתרגמין הפטרות שבכל ימות השנה וכן הפרשיות."

תוספות על ברכות, ח, א-ב :

"שנים מקרא ואחד תרגום – יש מפרשים והוא הדין ללועזות בלע״ז שלהן הוי כמו תרגום שמפרש לפעמים. כי כמו שהתרגום מפרש לע״ה כך הם מבינים מתוך הלע״ז. ולא נהירא שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה דף ג.) אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר ע״כ אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום."

"ואפילו עטרות ודיבון וכו׳ – פי׳ רש״י אפי׳ עטרות ודיבון שאין בו תרגום שצריך לקרותו שלשה פעמים בעברי. וקשה אמאי נקט עטרות ודיבון שיש לו מ״מ תרגום ירושלמי. היה לו לומר ראובן ושמעון או פסוקא אחרינא שאין בו תרגום כלל. ויש לומר משום הכי נקט עטרות ודיבון אע״ג שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי וצריך לקרות ג׳ פעמים העברי מ״מ יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום."

1.האם ידוע לומר שהתוספות הללו הם אותם תוספות במגילה ובברכות?

2.האם חייב לומר שהתוספות במגילה נקבעו בהתאם לסברה שלהם אודות מהות התרגום
או שניתן לומר שהקביעה הזאת נעשתה ללא קשר לסברתם במהות התרגום? ( גם אם היו סוברים שתרגום בציבור חייב להיות רק אונקלוס, ובמקום שנוהג לתרגם מתרגם בלי קשר להבנת הציבור בארמית, ושתרגום אונקלוס ניתן בסיני, ורק אותו חייב לקרוא בשתיים מקרא ואחד תרגום, ועוד, עדיין ייתכן לומר שרק בחלק מהמקומות נהגו לתרגם ובחלק לא)
 
3. שאלה ברשות הרב שקשורה קצת לנושא, אשמח להבין איך ייתכן שהעולה לתורה מברך בלי לקרוא בקול רם (או אפילו בלי לקרוא כלל לחלק מהדעות) והבעל קורא הוא זה שקורא בקול רם, בין לדעה שהברכה נתקנה לכבוד התורה שנקראת בקריאה הציבורית ע"י אנשים שונים ובין אם נתקנה להוצאה ידי חובת המצווה, אשמח אם הרב יוכל להסביר איך המנגנון הזה ייתכן הלכתית מבחינת הברכה ואם יש משהו דומה לו?