דינו הקשה של הקב"ה

שלום הרב.
אי אפשר להבין את דינו הקשה של הקב"ה, על פי חז"ל? הרי אנחנו מניחים שהקב"ה צדיק, וברא את העולם כדי להטיב. אך הרבה מימרות בחז"ל הם על עונשים קשים ומרים עבור כל מיני חטאים בנאליים או נפוצים, כמו האומר אמן יתומה בניו יהיו יתומים, כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, ובזוהר נאמר שמי שמתפלל מוסף עם תפילין בחוה"מ חייב מיתה, ומי שפותח עיניים בזמן שמו"ע חייב מיתה, והגר"א כותב באיגרתו " וכל כף הקלע הכל בהבל פיו של דברים בטלים, ועל כל דיבור הבל, צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו. וכל זה בדברים יתרים. אבל בדברים האסורים, כגון: לשון-הרע וליצנות ושבועות ונדרים ומחלוקת וקללות, ובפרט בבית-הכנסת ובשבת ויום-טוב, על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאד, ואי-אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד (זהר)".
זה לא הרבה דוגמאות, אבל אני חושב שאם מישהו היה משקיע בלאסוף את כל חייבי המיתה ביהדות הוא היה מגיע למאות משפטים בסגנון "מי שעושה [הכנס מעשה רנדומלי ובנאלי] חייב מיתה". גם אם אתה פשוט לא מקבל את דברי חז"ל וחכמי ישראל לדורותיהם בנושא הזה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שכל מוסרי המסורת של עמ"י מייחסים דין קשה מאוד ובלתי אפשר לקב"ה. איך אפשר להבין את זה?