הרהורי כפירה

שו"תקטגוריה: כלליהרהורי כפירה
איש בדיכאון שאל לפני 2 שנים

שאלה פסיכולוגית 
אמנם הרב כותב פה הרבה שהוא לא פסיכולוג אבל עדיין אולי הרב יכול להושיע
היהדות נראית לי כמו אוסף מצוות בלתי מובן כלל כמו שהסברת בסיפרך שההלכה באה בשביל מימד רוחני שלא נראה לעינינו מצד שני אלה שמסבירים הסברים אז בכלל אומרים דברים תמוהים התחושה היא שזה דברים שפעם היו מובנים והיום אין להם פשר  וזה גורם לי לפקפק בכל העניין העניין הוא שאם היה ברור לי שזה שטויות הייתי חושב מה לעשות אבל לא ברור לי שזה שטויות אלא ספק ומרוב צער על הספק אני בעצם לא יודע מה לעשות גורם לי לרצות להתאבד 
יש משהו תמוה בכל הרצון של אלוקים מבני אדם הרי השכל של בני אדם כמוני חלש מאוד אני בקושי יודע  לשפוט דברים ,רוב האנשים איפה שנולדו ימותו  אני מסתכל סביבי בעיקר על נשים האמונה שלהם פשוטה זה מה שהם חונכו אני מקנא בהם מצד שני מה החכמה בזה אם היו נולדים חילונים היו נשארים חילונים
 
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שנים

לא הבנתי למה להתאבד. אם יש לך אמון במקור האלוקי אז מקיימים את ציווייו בלי להבין את המטרה. ואם אין לך בו אמון אז אין מה לקיים, בלי קשר להבנת המטרה.
בספר השלישי של הטרילוגיה הסברתי שזה ההבדל בין ישראל לעמים, שישראל קיבלו בנעשה ונשמע (מה כיניתי שם 'עקרון ערך גורף') והעמים שאלו מה כתוב בה, כלומר  ניסו להבין את המטרות ('עקרון ערך פרטני').
כמו"כ הסברתי שם גם מדוע מהותית לא ניתן להבין את מטרת המצוות. אם מטרתן הייתה להועיל בצורה כלשהי לעולם שלנו, אז אפשר היה לא לברוא אותו ואז לא ייווצר הצורך בו ובמצוות. על כורחנו שיש לעולם מטרה כלשהי שמחוצה לו שלשמה נברא (לצורך הקב"ה. חפש כאן באתר "עבודה צורך גבוה"). אם כן, המצוות שבאות להשיג את המטרה הזאת לא יכולות להיות מובנות במונחי מוסר או תועלת חברתית כזו או אחרת. ובטח אין קושיא מזה שהן לא מובנות.
השאלה של אמונה  פשוטה לא קשורה להכא כלל ועיקר. אמונה פשוטה עניינה להאמין בלי לשאול שאלות על האמונה. השאלה מה מטרת המצוות לא קשורה לדיון, שכן אם הגעת למסקנה של אמונה, בין אם בצורה פשוטה ובין אם לאו, יש לקיים את המצוות בלי קשר להבנת מטרתן (וכנ"ל).

איש בדיכאון הגיב לפני 2 שנים

עיקר הבעיה הייתה שהספק אם המצוות אמת יוצר מצב של דיכאון ורצון להתאבד ועל זה לא נענתי

איש בדיכאון הגיב לפני 2 שנים

זה שאין טעם למצוות מוזר לאור הפסוק מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים
הראיה שהרב מביא שאין טעם למצוות כי אם מטרתם תיקון העולם אז שאלוקים לא יברא לא מובנת לי כי א אפשר לומר שהמטרה היא כדי שהאדם יקיים אותם וממילא אין שאלה שלא יברא את העולם או כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא
ואפילו נאמר שעבודה צורך גבוה עדיין צורך גבוה זה אנשים שיתקנו את העולם זאת אומרת שיש מהלך במצוות לא טעם

איש בדיכאון הגיב לפני 2 שנים

לגבי אמונה תמימה מה שמפריע לי זה שאני לא מבין מה אלוקים רוצה מבני אדם הרי רוב האנשים לא יודעים את האמת ואין ביכולתם להגיע לאמת
בקיצור ללכת אחרי השכל זה נשמע משכנע אבל כמעט אף אחד לא מסוגל לזה אז מה יש לו מעדת שוטים שעושים מה שהתחנכו

רק מוודא: אין שום היגיון לוגי בכך שהספק לגבי קיום המצוות גורם לרצון להתאבד? זה פשוט תוצאה של קושי נפשי שנגרם כתוצאה מהספק.
שתף אנשים קרובים אליך בקשיים שלך. המחיר של ההתמודדות לבד גבוה הרבה יותר מהמחיר של שיתוף בקושי.
רבים מאד-מאד עברו את הקושי האדיר שאתה עובר, והמשיכו לחיות חיים טובים, מלאים שמחה, בין אם המשיכו לקיים מצוות ובין אם לא.

אולי אנחנו קטנים וטיפשים מדי מכדי לדעת את האמת, אבל אז אלוקים לא יבוא אלינו בטרוניה.
על אנשים שסובלים מאובססיה, גדולי הפסוקים אמרו לפטור אותם מתפילין ועוד. אז כנראה, קלו וחומר, גם במצב של רצון להתאבד אפשר לשחרר קצת את המתח.
לא עלינו המלאכה לגמור מה נכון פה בעולם, אבל איננו בני חורין להיבטל ממנה.
הושמנו בעולם לעשות הטוב ביותר לפי מה שעינינו רואות. אם אנחנו ממש לא יודעים, אנחנו צריכים לנווט בתוך הערפל, כפי כוחנו. זה לא תמיד קל, אבל זה מה יש. וזה יכול להיות מלא טוב ושמחה, לנו ולעולם.
אל תתייאש! ובעיקר היאחז באנשים שאתה אוהב ושאוהבים אותך. שתף אותם בקושי.
בהצלחה, וחיים טובים וארוכים.

. הגיב לפני 2 שנים

גם אם אנשים לא יודעים את כל האמת, זה לא אומר שלא יודעים בכלל…
קיים רצף מסוים של אמיתות.
למשל מעט אנשים הם פיזקאים, ומעט מהפיזקאים מבינים על בוריים את כלל חוקי הטבע שהתגלו.
ואף אחד עוד לא מבין 100% מחוקי הטבע. אבל האם זה שלא מבינים ב100% את חוקי הטבע לא אומר שמתקרבים להבנה טובה שלה?

וגם פה, למשל מרבית האנשים מאמינים שיש משמעות לחיים ויש מוסר יש טוב ויש רע. יש להם המון אמיתות נכונות. גם אם לא הכל נכון אצלם.

וגם אומרים שהקב"ה לא בא בטרוניה, וידוע משל השטחים הכבושים של הרב דסלר, והמונח תינוקות שנשבו ואנוס וכו'.

בכל אופן, יש גם את המחיר, שאם תתאבד אז תגיע למקומות לא בטוח הכי טובים בעולם הבא….
לעומת זאת אם תצליח לחיות את החיים בשמחה אז לפום צערא אגרא 🙂

אני חושב שאתה יכול לדעת שאתה נמצא אולי במצב של ספק, אבל להכריע שאתה מקבל את קיום המצוות / משמעות החיים, וחי לאחר שבחרת לקבל זאת.
כי נכון לעכשיו אם המצוות נכונות או לכל הפחות יש משמעות לחיים, ואתה מתאבד אז יזמברו אותך.
ואם אין משמעות לחיים וחיית אז מקס' קצת "סבלת" ובזבת את הזמן.
אבל אם תמשיך לחיות בתחושת הספק התמידית אז תסבול המון.
אז תעזוב את הספק ותבחור בדבר עם המחיר הקטן ביותר (לחיות את החיים) והרווח הגדול ביותר (שמחה אינסופית).

. הגיב לפני 2 שנים

ד"א אם אתה לא חווה משמעות, אבל מרבית מהאנשים סביבך כן חווים זאת, אתה יכול לתת להם אמון כמו עדות לכך.
ייתכן שתחושת חוסר החוויה הזאת מגיעה בעקבות הדיכאון הזמני.
כמו כן, אולי תנסה טיפול תרופתי ופסיכולוגי?

יעקב הגיב לפני 2 שנים

אני חושב שהקושי הוא נפשי. דיי בלהסתכל על אנשים אחרים בהיסטוריה שדנו בנושאים עמוקים, אך לא נתנו להם לכפות עליהם את חיי היום-יום, אלא אם בחרו בכך (כמו בנושאים מוסריים)
ואלה שכן נתנו וכאבו מזה, זה אמור להיות במינון שמאפשר להמשיך חיים תקינים (ואם לא, יכול שזה מהווה הפרעה).

יש הפרעה, שבחסדי מרום, גילו כי קיימת. גורמת לבני אדם קושי לנהל חיים תקינים כשישנם ספקות. יש אדם המסתפק בזה שידיו נקיות, ויש אחר שמסתפק בדברים אחרים. להפרעה הזו קוראים OCD, והיא מתלבשת בכל מיני אופנים. תוכל לקרוא על האופן שאני חושד שתסמיניו דיי זהים למה שתיארת, שמו בלעז הוא Existential OCD. לפעמים יכול להתפתח אף לדיכאון.

אפשר לשאול את השאלה, איך אחרים מצליחים לנהל חיים תקינים אפילו עם ספקות? איך מתמטיקאי ממשיך בעיסוקו כשהוא יודע שבשורש הענין יש נקודות הנחה (זאת אומרת, יש ספק שאינן נכונות)?
אפשר להבין מזה שכנראה הם מקבלים את זה בצורה 'נורמטיבית', שלא מפריעה להם בהתנהלות היומיומית.

לדעתי זו תופעה שקורית להרבה אנשים, וכדאי יהיה לטפל בה במישור הרגשי. אחרי כן אם תרצה תוכל לעסוק בזה מתוך ענין (כל עוד זה לא מפריע לך, כמובן)

אני לא מכיר אותך אישית, כך שהדברים לא בהכרח קשורים בך. בכ"מ ממליץ על טיפול פסיכולוגי.

נ.ב, יש אתר בשם 'אקשיבה' שמנוהל ע"י אדם חרדי. תוכל להיוועץ שם בכל מיני נושאים (גם רגשיים) באופן כללי.

הפוסק האחרון הגיב לפני 2 שנים

ההתאבדות היא הצהרה "לא אכפת לי מאף אחד, רק מעצמי".
במצב כזה אין שום משמעות לתורה ולמצוות בשביל אותו אחד.

לא נכון לדעתי.
גם אם התאבדות פסולה בכל מצב או כמעט בכל מצב, והיא אכן פוגעת מאד גם בסביבה, היא יכולה להגיע ממקום של "מאד אכפת לי מכולכם, אבל אני כבר לא מצליח לסבול כל כך בשבילכם".
אולי חלק מהפיתרון הוא, פחות לסחוב הכל לבד, לשתף את הסביבה בקשיים, לחלוק איתם ולהיעזר בהם.

בס"ד ט"ו בחשון פ"ב

לשואל – שלום רב,

אדם מגיע לדיכאון לעתים קרובות משום שהוא מרגיש נעזב, מרגיש שלאף אחד לא איכפת ממנו. כשבורא העולם נותן לאדם 'רשימת משימות' המלוות אותו בכל צעדיו בחיים – הרי הוא חש כל הזמן שלבורא העולם איכפת ממנו והוא נותן לאדם תשומת לב תמידית ע"י אותן משימות.

קמת, אתה נוטל ידיים ואומר 'מודה אני'; אתה מתגלח – מלווה אותך המצווה – להתגלח דווקא בדרך המותרת ולא בתער; אתה מתלבש – מלווה אותך מצוות ציצית ואיסור שעטנז; אתה יושב לאכול – מלווים אותך מצוות הכשרות והברכות; אתה עובד – מלווה אותך המצווה לעשות מלאכתך ביושר ובאמונה וכו'

כדי להגיע לקרבת אלקים – אינך נדרש בדרך התורהלפרוש מעיסוקי העולם ולהתרכז במדיטציה שתביא אותך לקשר מיסטי עם בוראך. אתה חי ופועל בעולם כאחד האדם, אך בכל זאת תחושת הקשר עם בוראך מלווה אותך תחושת הקשר התמידית עם בוראך, שכן בכל צעד בחיים הוא השאיר לך 'פתק עם משימה', בדרך כלל משימה 'קטנה' שאינה דורשת ממך 'להפוך עולמות', אך דורשת ממך לשים לב לרצון קונך המיוחד לצעד זה.

על ידי מערכת המצוות המלווה את האדם בכל צעד מצעדיו – מרגיש האדם בכל צעדיו שהוא 'הולך עם אלקיו'.

תחושת הקשר התמידי עם בורא העולם שנותנות המצוות – מבהירות לאדם בתמידות שלאלקיו מאד איכפת ממנו, ושכל מעשה קטן שלו – חשוב בעיני אלקיו. ולכן 'שמחה גדולה להיות בשמחה תמיד'

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

מלבד הערך הכללי של המצוות כאמצעים לחיזוק תמידי של תחושת הקשר של האדם עם אלקיו – יש גם היגיון פרטי לכל מצווה ומצווה, היגיון שלא תמיד אנחנו מבינים, אך זו חובתו של האדם לנסות להבין כמה שיותר, שהרי על 'טעמי תורה נאמר: 'כבוד אלקים חקור דבר.

סיכום טוב לטעמי המצוות שהוצעו ע"י חז"ל וע"י ראשונים ואחרונים – תמצא בספרו של הרב אברהם צ'יל', 'המצוות וטעמיהן', ו'תן לחכם ויחכם עוד'.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

עניתי על כך. כתבתי שאין שום סיבה שחוסר הבנה כזה ייצור רצון להתאבד. ואם בכל זאת נוצר רצון כזה – זו שאלה לפסיכולוג ולא אליי.

הפסוק "מי גוי גדול" הובא כראיה על ידי הרמב"ם, אבל זו אחת הראיות היותר חלשות שאני מכיר. א. כי עובדתית החוקים הללו לא מובנים. אז מה מועילה הצהרה כללית ותיאורטית שהם צדיקים? הרמב"ם עצמו בטעמי המצוות שלו (בח"ג של מורה נבוכים) מציע בסיס די מפוקפק ולא מאד משכנע למצוות. ב. הם יכולים להיות צדיקים בתוצאות (כלומר שמי שמקיים את כלל המצוות יוצר חברה צודקת יותר או שורד יותר), ולא בהכרח בהשלכות המיידיות של כל מצווה לחוד. ראה להלן לגבי נהמא דכיסופא.

הראיה שאין למצוות טעם בעולם שלנו מפורטת יותר ב'מצוי הראשון'.
המטרה של המצוות היא כדי שהאדם יקיים אותן? לא הבנתי את המשפט הזה.
ואם זה ניתן לנו כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא, אז זוהי בדיוק האמירה שאין טעם וערך לאף מצווה מצד עצמה אלא רק קבעו חוקים כלשהם כדי שנקבל שכר. יכלו לקבוע גם את ההיפך. אם כך, אז אתה עצמך אומר שאין בעיה בכך שלא מבינים את מטרות החוקים, שהרי העיקר שנקבל עליהם שכר. אז מה הבעיה?

לא נכון שאין ביכולתם של אנשים להגיע לאמת. אין ברצונם להגיע אליה. לא צריך להיות גאון, וכל אחד מקבל החלטות לפי מיטב הבנתו. ואלוקים לא בא בטרוניה עם בריותיו (אם הם ניסו וטעו). המשימה היא לנסות לחתור לאמת, גם אם לא בהכרח מגיעים אליה.
אכן אין לקב"ה שום תועלת מעדת שוטים, פרט לתקווה שצאצאיהם יהיו טובים מהם. אבל למה אתה צריך להימנות על עדת השוטים? אם תחתור לאמת אז לא תהיה מהם, ואז לקב"ה כן יהיה חשוב ממך. זה שהרבה אנשים בוחרים להיות שוטים זו בעיה שלהם. יש גם רבים שבוחרים לחטוא, אז צריכה לעלות השאלה למה ניתנו המצוות? אני לא מבין את הלוגיקה הזאת.

. הגיב לפני 2 שנים

הרב לא ענית על החלק העיקרי בשאלה,
השאלה הפסיכולוגית.
אולי כ"ק האדמו"ר שליט"א יאזור מותניו להילחם מלחמתה של האנושיות והסולידריות בהצגה משנה סדורה נגד המוות כבריחה.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

אמרתי ששאלות פסיכולוגיות יש להפנות לפסיכולוג. משנה סדורה היא עניין הגותי ולא פסיכולוגי. טענות נגד המוות כבריחה הן טענות הגותיות. טענות פסיכולוגיות יכולות רק לטעון משהו כמו שהמוות לא יעזור לך לברוח (אבל הוא כן). טוב ורע, ראוי או לא ראוי, אינו עניין לפסיכולוגיה.
המשנה הסדורה שלי היא שמוות הוא רע ולכן ראוי להימנע ממנו. או, בכיוון הפוך: יש ערך לחיים ולכן אין לפגוע בחיי חברך וגם לא באלו שלך. מי שלא מקבל את זה לא תעזור לו שום משנה סדורה. מי שכן מקבל את זה אבל נוטה להתאבד בגלל קשיים פסיכולוגיים, הטיפול הרלוונטי לזה הוא אצל פסיכולוג.

. הגיב לפני 2 שנים

איפה קאמי? איפה סארטר? איפה הם כל פילוסופינו שיגנו על הבחירה בחיים אפילו בצלי האבסורד? חוסר התכלית והרלטביזם הקיומי?

איפה כל הפסיכולוגים שיקלו על תחושת הספק. בעמידה והנחת הרגל על גבי האבן השנייה לאחר נק' המשען הארכימדאית שיצר לנו דקארט כלפי האבן הראשונה – הדבר היחידי שאולי בר הוכחה הוא ש"אני" קיים.
ושיאפשרו לנו להמשיך להמר גם תחת מצב הספק שנגזר על בני האדם לחיות בו.

הרב, זה צו השעה זה מה שהדור צריך כדברי רבי נחמן על השטן המתגלה בספקות ודיכאונות.
וכמלאכת קדש יהיו אותם הטורים כי לכתיבתם אין הרבה שליחים.
ועל כן, צריך שיכתוב זאת האיש הנכון והרגיש.
לא רק מי שקבע את משבו בבית המדרש…

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

אמרת קאמי וסארטר. איך הם קשורים ל"פילוסופים"? אקזיסטנציאליזם הוא ענף לא אמפירי של הפסיכולוגיה.
יש לנו מיליוני אקזיסטנציאליסטים ופסיכולוגים. יותר מדיי. אז ממש לא צריך אותי בשביל החרטוטים הללו.

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

[
לגבי חוקים ומשפטים צדיקים
א. טענת שעובדתית הם אינם מובנים. אבל ההוכחה רק אומרת שבזמן מתן תורה זה היה נראה להם לגמרי סביר ומתבקש והם הבינו את כל התורה כמו שאנחנו מבינים את לא תגנוב. לטענה הזאת אפשר גם למצוא אולי תימוכין נוספים, כמו הקבלות בין כמה גופי תורה לעניינים שהיו מקובלים בעמים באותה סביבה (ולא סביר שגם בלי התגלות הם ידעו במידה טובה לקלוע לדברים שמועילים מטפיזית בלי שום דבר מוחש), ודברי נביאים שמציגים מצווה פלונית (שאנו תולים בה טעמים רוחניים) כמובנת מאליה בשכל.
ב. אמרת שהבסיס שהרמב"ם מצא מפוקפק. אבל המסקנה מזה היא רק שעקרונית אפשר לחפור עוד ואולי למצוא בסיס יותר איתן, ולא שאין בסיס בכלל.
ג. דחית שאולי כוונת הפסוק לצדיקים בתוצאות. ראשית גם זה עובדתית לא קרה, וגם הבסיס המשוער לטענה כזאת הוא מפוקפק למדיי. אבל העיקר הוא שאדרבה, אם החוקים מובילים לתוצאה צדיקתית אז אין לך טעם גדול יותר למצווה, והוא הוא הטעם שמחפשים וממילא החוק עצמו צדיק. הרי כולם מודים שאם משהו מוביל לתוצאה טובה אז צריך לעשות אותו (ולאכוף אותו) ואם מוביל לתוצאה שלילית צריך למנוע אותו. גם אם הדבר כמות שהוא מבלעדי התוצאה לא היינו רואים בו טוב ורע.
]

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

אבל בהוכחה של הרמבם יש בעיה כללית אחרת, והיא שהעמים מן הסתם לא יירדו לפרטי פרטים של החוקים אלא יתעסקו בעיקרים. והעיקרים אכן מובנים וצדיקים – לא להרוג ולגנוב, לא להכות עבדים יותר מידי, שמיטת קרקעות כדי שלא תסוב נחלה, שבת, אולי גם לא לאכול בהמה טרפה, וכדומה. זה לא אומר שגם שעטנז וגיד הנשה הם חוקים צדיקים. ראיתי לא מזמן אצל שטראוס שברנש בשם ניטשה "מאד העריך" את עשרת הדיברות.

הפוסק האחרון הגיב לפני 2 שנים

כדאי לחפש ולמצוא מטרות בחיים.
דברים קטנים, דברים גדולים.
כל אחד ודרכו.

. הגיב לפני 2 שנים

הרב,
אולי ע"י פלפול של אמת תוכל להצליח לעשות את האינו תחת גלילת האבן של סיזיפוס בהיותו שמח ומאושר.
משהו שיגיד כמו שאפילו אם אין תכלית ומטרה או ערכים או בחירה חופשית, עדיין קיימת לנו היכולת (שכפויה עלינו) לשמוח ולחייך. לפחות כפי שהכלב יש אומרים לא חושב מה משמעותו ועדיין חי.

או (ועכשיו ברצינות) תסביר כיצד נכון לחיות עם הספקות, ושאמת אין פרושה יציבות, או וודאות. וכו'.
זה כבר כן דברים סבירים בשבילך.
או בהגנת תזת הבוחר/המהמר/הפסקלית.

——-
לשואל,
רציתי להוסיף על דברי הפוסק האחרון, ושאפשר להתנסות בלנסות לחוות משמעות
נניח על ידי התנדבות עזרה וכו'.( ולהפך בהבנה שאסור לרצוח כפי שהרב העלה טמונה משמעות הקיום של השני וגם שלך.)

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

טריגיץ, אם אתה חושב שבאותם ימים כולם הבינו שההלכה היא אור מושלם – אין חלקי עמך. זה שמוצאים פה ושם הקבלות ממש לא אומר את מה שאתה כותב כאן.
מעבר לזה, כתבתי שאת הפרטים הגויים לא מכירים והאור קיים רק בכללים. ממש לא בכולם.
לגבי העניין התוצאתי, איני יודע אם עובדתית זה לא קרה. חברה ששומרת את חוקי התורה תהיה חברה מתוקנת מאד. אם זה לא קרה – אז לא שמרו.

ולמגיב האחרון, כתבתי כבר יותר מפעם אחת שאתה מערבב בין פסיכולוגיה לפילוסופיה.

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

בימי חזקיה או יאשיהו מקובל שכל העם דקדקו במצוות, ולא שמעתי שהשכנים האדומים השאירו כתובת הערצה לעם החכם והנבון.

איש לא ברור הגיב לפני 2 שנים

שמעתי בשם הרמבן שהפסוק מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים נתקיים בנו בזה שהנצרות והאיסלם ניסו לחקות ולרשת אותנו

איש בדיכאון הגיב לפני 2 שנים

תודה רבה לאלה שחיזקו פה
העניין הזה שיש ספק גדול שקשה מאוד להכריע בו מוציא לי את הטעם מהחיים עד שקצתי בהם
אבל זה לא טענה אמיתית כמו שכתבו פה כמה אלא מציאות פסיכולוגית אז באמת זה לא שאלה בשביל המקום הזה רק חשבתי שאולי יש פה אנשים שמכירים את המציאות הזו ויכולים לעזור בכל אופן ראיתי פה כמה דברים חשובים תודה רבה

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

איש לא ברור, חשבתי שהנוצרים פחות או יותר טענו שכל החוקים והמשפטים של היהודים מיותרים ובטלים.

בס"ד ט"ז בחשון פ"ב

לא"ב – שלום רב,

כל מחקר גדול הפורץ דרך במדע – התחיל בשאלה גדולה שהציקה לשואל וטרדה את מנוחתו. משה הלך לברר 'מדוע לא יבער הסנה'; ניוטון הלך לברר מדוע נפל התפוח על ראשו; ואיינשטיין הוטרד בשאלת הסתירות במשוואות מקסוול והגיע בבירורו ל'תורת היחסות'.

ספק טורד אינו סיבה לדיכאון, אלא לדוקטורט 🙂

בברכה, חסדאי בצלאל דובדבני קירשן-קוואס

ילדון הגיב לפני 2 שנים

שצ"ל דבריך נפלאים אבל אני כמעט תמיד לא מבין את חתימת שמך האם זה סתם בדיחה או שאתה רומז למשהו

בס"ד עש"ק ושמרו את דרך ה' לעשת צדקה ומשפט פ"ב

לט"ג – שלום רב,

ההשפעה האוניברסלית של 'דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' שבה אוחז זרעו של אברהם, היא תהליך ארוך טווח, הרצוף עליות ונפילות.

תחילתו בטפטוף של יחידי סגולה, 'נדיבי עמים' המגלים את 'המאור שבתורה' ונכספים להדבק בה. אך על כל רות מואביה המוכנה לעשות מהפך בחייה ולהכריז 'עמך עמי ואלקיך אלקי' – יש אינספור 'ערפות' המרגישות שיש כאן משהו נפלא, אך 'זה לא בשבילן'. הן מביטות בכבוד ובהערכה אל העם המיוחד, אך שבות אל עמן ואל אלהיהן…

ולפעמים מ'ערפה' שכזאת, נלדים 'בני הרפה', שהכרת העליונו הרוחנית והמוסרית של היהדות – מולידה אצלם קנאה ושנאה תהומית נגד 'מוסר העבדים היהודי, הטורד את מצפונם ואינו מאפשר להם לממש את יצרי 'חיית הפרא' שבאדם.

בתקופת בית ראשון היתה השפעתה האוניברסלית של היהדות – מועטת. אדרבה, עם ישראל עצמו היה לנגרר אחר רוחות האלילות וההפקרות של הסביבה, ונכשל בעבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים. אמנם גם בימים הגרועים של אחאב – הכירו יועצי מלך ארם שמלכי ישראל הם 'מלכי חסד. איזבל משתוממת על אי מסוגלותו של בעלה לנהל 'מלוכה נורמלית' שבה אין למלך אפשרות להפקיע מנתיניו את נחלתם.

ההשפעה האוניברסלית של היהדות התעצמה דווקא בתקופת בית שני, אחרי שעם ישראל הפנים שנבואות הנביאים – הן האזהרות על הגלות והחורבן והן נחמות על א כילויו של העם בגלות ושיבתו לארצו – נאמנות ומתגשמות. מכאן ואילך מפסיקה האלילות להוות איום רוחני על עם ישראל.

עם ישראל הופל להיות גאה באמונתו ודבק בתורתו. בכל עיר כפר ברחבי העולם צומחת עדה של יהודים שחייהם סובבים ב התורה ובית הכנסת. ואומות העולם משתאות ע 'מקדשים בלי פסלים', על 'אומה של פלוסופים' שבה גם איכרים ובעלי מלאכה פשטים לומדים ומעיינים בכתבי הקודש שלהם ומוכניםלשבות ממלאכה יותר משביעית מחייהם

רבים קיבלו זאת בהתעניינות ובהערכה, והתקרבו ליהדות ואף התגיירו, ובהם בני מלכים ואנשי 'החברה הגבוהה', למשל הלני בנה מונבז מבית המלוכה החדייבי שהתגיירו ועלו לירושלים. גם אחרי החורבן, המשיכה ההשפעה היהודית החזקה עד שסופרים רומאים התלוננ ש'אין בית ברומא שאין בו יהודי'.

תהליך זה נעצר, הן על ידי גזירות המילה של הדריאנוס, שאף שבוטלו בדור הבא לגבי היהודים, אך נשארה בעינה כלפי כלל אוכלוסיה. אף הטראומה שעברו היהודים עקב דיכויו האכזרי של מרד בר כוכבא, שהביא את היהדות להסתגרות פנימית.

ה'חידק היהודי' המשיך להשפיע ל האנושות ע"י 'תחליפי היהדות – הנצות והאיסלאם – שנטלו הרבה ערכים מכתבי הקודש, אך 'קנו אותם בשינוי צורה וך התאמה ליצרי האלילות והפראות – א-ל אחד שהוא גם שלושה; דת אהבה שמפעיה עינויים ומוקדים; תחליפים לשבת ובית הכנס, ושנאה יוקדת ל'דת המקור' המסרבת להצטרף לחיקוייה

המודרנה עשתה דבר טוב בכך שהורידה מגדולתן את הנצרות והאיסלאם, אך היא פגעה גם ביהדות והביאה לחילון ולהתבללות. אך עם ישראל החל מזה עשרות שנים להשתקם, החל לשוב לארצו והחל גם לשוב לתורת. אם בשנות החמישי חשבו ש'האדוקים' הולכים ונכחדים – היום כבר חוששים שהם יהפכו לרוב

ההתפתחות של עולם התורה בישראל, והערעור המתמשך של הנצרות יחד עם עליית הפוסטמודרנה המוכנה להקשיב גם לתרבויות עתיקות – מגבירות כיום את התעניינות בני האומות ביהדות המקורית, ומתרבים המתעניינים בהווייה של 'בני נוח'

ובקיצור: השפעתה האוניברסלית של היהדות היא תהליך ארוך טווח של אלפי שנים, שאנחנו נמצאים כבר לא בתחילתו, אך עדיין רחוק מסופו.

בברכה, עמיעוז רון שנצ"ר

על החתימות (לילדון) הגיב לפני 2 שנים

חתימות שמי מקפידות על הגימטריא 1148 (= שמשון צבי הלוי לוינגר), ובדרך כלל גם על ראשי תיבות – פיש"ל = שצ"ל, או 'שניצל"ר' ראש וסופי התיבותשל שמי.

בברכה, פייביש ליפא סוסנוביצקי דהארי

יעקב הגיב לפני 2 שנים

לצערי נדמה שבמצב בו הבעיה היא 'נפשית', אפילו הטיעון הטוב ביותר יוכל להתערער. זו פשוט פוזיציה של אובססיביות המחפשת משען, וגם כשמוצאת כזה, מהרהרת בו, תוהה "מה אם לא?" וכואבת. וכך חוזר חלילה.

שוב, כמו שאדם מסתפק אם ידיו נקיות, ולאחר מכן מסתפק אם בכלל שטף אותם, ואם שטף אותם, אז אם כראוי.
וכמה שיעידו כי ראו ששטף, עדיין עלול להסתפק.

יש אנשים שחרדים (מקבלים חרדה), מעיסוק בענינים שקשורים בפילוסופיה ומדעי המוח לדוגמה. להבנתי זה קשור בOCD.

אני חושב ש- OCD שמתאפיין בעיסוק קיומי, למעשה מהווה מעין 'משבר קיומי' על סטרואידים. ודיכאון כל שכן.

יש ספק, ויש ספק לא בריא. אני לא יודע מה כולל בתוכו כל ספק, אך אני יכול להניח לגבי ספק לא בריא.
ספק לא בריא מתממש כאשר זה משפיע לרעה על ההתנהלות היומיומית (יאוש וכו), ובנוסף כאשר הספק כמו 'נכפה' על האדם. ממש כמו באובססיה.

לא כל ספק טומן בחובו חשיבה רציונלית גרידא.
ולא כל ספק מלווה במכאוב, בהכרח מעיד על 'ספק לא בריא'.(הגבול הוא סוביקטיבי)

דן הגיב לפני 2 שנים

איש,
מדוע הינך מתעסק בנושאים הללו אם הם מטרידים את מנוחתך ומסיבים לך צער כה רב?
פשוט תתחיל בלקחת שנה חופש מהם.
שים לב שחיים בספק הם עצמם בחירה כואבת, וזה לא בחירה שלא לבחור.
במאמר מוסגר אם אינך מצליח לשחרר מהם ייתכן וקיימים תרופות שיקלו על תחושתיך.

ובקיצור:

שני חסמים עומדים בפני ההשפעה האוניברסלית של היהדות על כלל האנושות:

יש בעיה, כמו בימי בית ראשון ובתקופת ההשכלה, – שהיהודים עצמם נשבים בקסמה של תרבות האומות, ונהפכים למושפעים בעצמם. יש מצב, שיהודים בעצמם מדללים את היהדות כדי להגדיל את השפעתה, כפי שעשה שאול התרסי שרוקן מהיהדות את המצוות המעשיות.

ויש בעיה מצ המיועדים להשפעה שרק מיעוטם מוכן לעשות שינוי דרמטי באורחות חייו. יש שמכבדים אבל מרחוק, ויש שהערכתם נהפכת לרגש נחיתות, המביא לשנאת היהדות הגומת להם ליסור מצפון. הר סינ שבישר לעולם את האמונה והמוסר – הביא גם לשנאה של חלק מהגויים, שאינם מוכנים שאיזה עם קטן ודל יבוא לחנכם.

בברכה, חנוך הענך פיינשמקר-פלטי

ולא"ב – שלום רב,

וכי את חוקי הטבע שטבע בורא העולם אנחנו מבינים עד הסוף? ופחות מהם מבינים אנחנו את מסתרי נפש האדם, ומה בדיוק מרומם או מחליש אותה.טובי החוקרים מנסים מזה מאות בשנים להבין יותר ויותרכ את מסתרי הטבע והנפש. מתקדמים ומתקדימים אך נשארים רחוקים מרחק רב מבנה מושלמת. כך שאין זו 'ראיה לסתור' אם איננו מבינים תמיד 'על מה ולמה'.

לעומת זאת יש ראיות מוצקות שהתורה מן השמים. אין מצב שניתן לשכע מיליוני יהודים דעתנים וביקורתיים, ולהשתיל במוחם שמיליונים מאבותיהם שמעו קול אלקים בהר סיני. הרי מי שהיה מנסה 'למכור' סיפור כזה היה מוכחש, הן ע"י אבותיו והן ע"י אבותיהם של חבריו.

לעומת התורה שניתנה במעמד של מיליונים – את ה'התגלויות' של 'נביאי' הדתות האחרות חוו רק מעטים. האמונות שלהם הושלטו בקרב מאות מיליונים ע"י שלטון מרכזי ששלט בחוזק יד באימפריות אדירות והשליט את אמונתן בכוח הזרוע.

לעומתם, בני ישראל היו כמעט בכל הדורות מפוצלים, למעט כמה עשרות שנים בימי דוד ושלמה. גם בימי בית ראשון היו מפולגים לשתי ממלכות, ואחר כך התפזרו בכל רחבי העולם. וראה זה פלא. כל התפוות, שמעולם לא היו תלת שלטון מרכזי תומך, ודרבא, נרדפו על אמונתם – בכל זאת החזיקו באותם כתבי קודש.

אף ההבטחות, שעם ישראל יגלה ויתפזר, אך ישוב לארצו – התגשמו וממשיכות להתגשם לנגד עינינו. איזה 'ממציא' היה יכול לנבא אלפי שנים מראש תהליכים אלה?

בברכה, עמיעוז ירון שניצל"ר

השאר תגובה

Back to top button